תמיד את עושה את זה
מעמידה פנים שהכל בסדר.
מדחיקה את כל מה שקורה.
ולא טוב לך.
מתעלמת.

לא בכית.
ניסו לאנוס אותך אבל לא בכית.
לא הצלחת.
שבועיים עברו, ואת עדיין לא בוכה.
ממשיכה להדחיק.
רע לך. כל הזמן רע לך.

פוחדת ממגע.
פוחדת שיתקשר.
פוחדת לספר.

קיווית שהיציאה מהבית תגרום לך להרגיש יותר טוב.
התלבשת יפה כדי לכסות את הכיעור מבפנים.
אבל זה לא עובד לך.

ממשיכה לאכול. רוצה להשמין עוד יותר.
סתם ילדה קטנה.
מה את כבר יודעת על החיים?

לא רוצה אהבה. לא קרבה.
שבורה ומפורקת לחתיכות.
מחפשת משהו אבל לא יודעת להפוך רצון למילים.
עטיפה רכה. והתכרבלות בסתר.
לפחות עד שהכל ייגמר. יישכח.

שוכבת פה. מחכה שהשינה תגאל אותך מהמחשבות
המייסרות על מה שקרה, ועל מה שהולך לקרות

(נכתב ב-9.9.05 - יומיים לפני שסיפרתי להורים כל מה שקרה)