שוכבת במיטה באפיסת כוחות, מותשת לגמרי ואפילו לא יודעת למה.
בקושי שתיתי היום, אולי אני מיובשת? אולי מרוב שינה? אולי אני
סתם עצובה?
קמה מהמיטה בהחלטה של רגע, שמה את הפלאפון במצב של שקט כדי לא
לשמוע אם מישהו מצלצל, אבל לא מכבה אותו. התמכרות מבישה.

פותחת את הארון, לובשת את המכנסיים האדומים של הודו ומכניסה
דיסק של טראנס למערכת. מתחילה לרקוד מול המראה. כמה זמן לא
לבשתי את המכנסיים האלו, נתקפת געגועים למי שהייתי רק לפני כמה
חודשים. יוצאת הודו טרייה, לא שמה זין, בולטת, זורקת הכל
בפנים. ההגר הזאת לא הופיעה מולי במראה כל-כך הרבה זמן. לאן
נעלמת? איך עטפת את עצמך בסתמיות הטיפשית הזו שכל-כך לעגת לה?
חבורה של עבדים, שחיים ונושמים את מה שאופנתי, שמתלבשים
בלהקות, שיבוטים. פעם אמרת לעצמך שאת שונה, היית קוראת לעצמך
משכוכית והיום את כבשה קטנה בלי דאגות, שבמודע הקטינה את עצמה
כדי להידבק באושר הפלסטי הזה. הסתכלי במראה. זכרי מי היית.
מתנתקת מהמחשבות, לובשת חולצה ארוכה, כפכפים, ויוצאת החוצה.

רק אל תדברו איתי, תנו לי להישאר בבועה שלי.
הרחוב מואר, נהיה ערב פתאום. מסתכלת סביב, אנשים מסתכלים עליי
בחזרה. מה יש לבחורה הזאת שהיא כל-כך עצובה? חייכי, הרימי
מבט.
מרימה מבט, רואה מולי בניין מגורים, שחלק מהחלונות שלו מוארים.
מתחילה במציצנות דמיונית. מה עושים האנשים שמאחורי החלונות?
בדירה הראשונה רואה נער יפה שיושב מול המחשב, מהבוקר הוא יושב
שם, קם למקרר ולשירותים. גולש באינטרנט, מוריד מוזיקה, מנהל
שיחות ארוכות עם פרצופים נעלמים. עוד מעט אולי יכנס לאיזה אתר
פורנו ויעשה ביד, סתם בשביל להפיג את השעמום מהמילים.
בחלון שליד, החדר חשוך אבל לא ריק. במיטה שוכבת אישה, קשה
לראות בת כמה. היא בוכה בשקט, נשמעת רק בקושי מבעד לרעש שמחוץ
לדלת. היא לא יודעת להסביר, אבל הדמעות לא מפסיקות לרדת כבר
שעה. היא תשכב ככה במיטה עוד קצת, עד שתרגיש מרוקנת מספיק ואז
תלך להתקלח ותצא להשתלב ברעש בחוץ.

שתי קומות למטה, הטלויזיה דולקת על ערוץ המוזיקה, אבל הזוג
בפנים לא מקשיב. זיון אחרי מריבה הוא תמיד הטוב ביותר. היא
רוכבת עליו בסערה, העיניים עצומות והפה פתוח. היא לא מודעת
לכלום חוץ מההנאה המתוקה שלהם עכשיו, חוץ מהרגע הזה של שניהם
יחד.

פתאום אני מפסיקה, מוציאה את עצמי מהבניין ומסתכלת עליו שוב
מרחוק. מנסה לחבר את כל החלונות המוארים לתמונה אחת גדולה.
כלב? כוכב? אולי איזה משפט עם מסר? "הסתכל תמיד על חצי הכוס
המלאה". טיפשי. מחייכת לעצמי. מעיפה את המבט מהבניין ומסתכלת
על בניין אחר. על גב הבניין תלויים פוסטרים על פוסטרים של
המשיח החדש, רבי לבן שמת מזמן ועדיין לא נותנים לו מנוחה. כמה
תמונות, כמה מילים, כמה אמונה. עבודת האלילים של הדור החדש.
כולם בורחים ממשהו, כולם מחפשים כל הזמן. מה אני מחפשת?

סיגריות!
מוצאת מולי פיצוציה פתאום ונכנסת.
-"מלבורו לייט ומצית בבקשה."
-"תודה. להתראות."
יוצאת החוצה, שתי בנות חולפות על פניי, מעיפות לעברי מבט סתמי.
בנות 14, לבושות בקושי, גרוטסקיות, יודעות הכל בלי לחוות כלום.
כמה מכוער מצדי. ההנאה שבהתנשאות.

מדליקה סיגריה ומתמכרת להרגשה הזו, של עשן שנכנס לגוף ויוצא
החוצה עם כל הלכלוך שבפנים. מחליטה שממחר משהו ישתנה, משהו טוב
יקרה. מחר יתחיל משהו חדש. מחליטה להאמין בזה ומתמקדת בסיגריה.
אומרת לעצמי שאני אבכה עוד קצת עד שאתרוקן ואז אלך להשתלב ברעש
שבחוץ.