את הטיול הראשון שלי למזרח עשיתי לפני הצבא.
למען האמת הוא בכלל היה לצפון, לצפון הארץ - לצפת.
לא הייתי במהלך חיפוש עצמי מיוחד, זו פשוט הייתה הזדמנות לעשות
מעשה עם איזושהי משמעות לפני הגיוס המתקרב.
אז נסעתי לכמה ימים למרכז של מיסטיקה וחסידות. אבא שילם, זו
נראתה הזדמנות נחמדה לשמוע דברים חדשים ולנקות את הראש מחיי
היומיום שהתחילו להעיק, וגם היה אוכל. אז למה לא, בעצם?
לא ידעתי שמה שאמצא שם יהיה, במילה אחת, אושר.
אושר?
הם היו אנשים דתיים ומאושרים. חכמים, טובים, פתוחים, מקבלים
ומאושרים.
סותר להפליא.

"אני לא חושבת שאת צריכה לחזור בתשובה", אמרה לי באנגלית רחל,
בתגובה לדבריי שאורח חיים דתי הוא לא בשבילי.
ישבנו שתינו באמצע ליל שבת בראש המצודה, אליה הלכנו אחרי
הקידוש וארוחת ערב שבת. מסביבנו גשם, ערפל, טמפרטורה בסביבות 5
מעלות, ודיברנו כך ( אני עם האנגלית הקלוקלת שלי) במשך שעות.
אושר.
"אבל", היא המשיכה, "אם את מרגישה שזה מה שנכון לך, אל תעצרי
את עצמך. אל תתני למה שאחרים יגידו להשפיע עלייך."
טוב, אולי, נגיד...

לא לקחתי את רחל ברצינות. לא מספיק ברצינות, בכל אופן.
כי ישנם החיים שלי, וזה לא היה חלק מהם. זו הייתה מציאות
נפרדת.
חזרתי הביתה, ולעזאזל - אני באמת חושבת על זה.
אני שוב במציאות שלי. ולאן נעלמו האווירה? החוכמה? טוב הלב?
הא!, למי אכפת. העיקר ששבתי והתאחדתי עם הציניות הנפלאה שלי.
שכבתי איתה אחרי מספר ימים של התנזרות.

אני לא חושבת שיש לי אישיות מאוד מבוססת בלעדיה. היא לא רק
משלימה אותי, היא מהווה את רובי. והיא טובה אליי ועוזרת לי,
ומגנה עליי מפני ייסורים קשים.
אבל דבר אחד, החשוב מכל, היא לא נותנת לי. ואת הדבר הזה מצאתי
בצפת, אחרי שכבר כמעט והפסקתי להאמין בקיומו.
אז מה? אז אני "חוזרת", כמו שהם קוראים לזה?
אני מתגייסת עוד שבועיים, רבאק. מה נראה לכם.
אני לא הולכת להתחיל את עצמי מחדש. אני פשוט טובה מידיי ככה
בשביל זה. והכל תודות לציניות, מושא הערצתי ואהבת חיי.
אה, וגם לא בא לי שכל העולם ידבר על הניסיונות המוזרים שלי
לזכות בתשומת לב. וגם לא שהחברים יצחקו עליי מאחורי הגב.
"סו מי", כמו שאומרים באנגלית מצוייה.
אז לא.
אני אמשיך להיות חילונית.
אני אפסיד סיכוי להיות מאושרת בין אנשים נפלאים ולהתפתח
לכיוונים שכל כך מושכים אותי, ולאהוב ולהפסיק לשנוא.
אבל מה לעשות? בחירה זו בחירה.
וגם ככה לא בא לי שיהיו לי ילדים עם פאות שנראות כמו אוזניים
של עיזים. יאק.