אני יושב על הספסל שעל הצוק ומביט אל עבר הים,
בתוך החולות מסתתרים תעתועי הזמן.
השחפים מרחפים והפרחים מלבבים,
ומתוך האדמה עץ הדקל נבקע.
הרוח מלטפת את פני , בזמן שבטיילת האנשים פוסעים וחולפים
הם נזכרים בעברם מסתכלים על ההווה וחושבים מה יהיה עתידם.
נמאס לי כבר מהאהבה הכוזבת,
מהצמאון לעוד חיבוק, עוד ליטוף , עוד נגיעה ועוד נשיקה.
אז היכן את האהבותי ?
מהרי נא והגיעי אלי כי הזמן הולך ונעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.