עוד יום, אותו מקום. אני מסתכל אחורה, הזמן לא זז, הימים
מעורבבים אחד בתוך השני. אני מסתכל ימינה ושמאלה. הכל נהיה
שחור ולבן. אני מחפש את האור בין הצללים ולא מוצא. אני רואה
דמות. היא קורנת באור צהוב מסנוור, אני מזהה אותה מיד, את האור
שחיפשתי. היא בוכה, היא צועקת אליי: "תעזור לי!". אני מנסה
לזוז, אבל אני לא יכול. יש עליי שכפ"צ, אפוד, נשק! אני נופל על
הברכיים, לא מסוגל לזוז. היא עדיין קוראת לי, אני בוכה מרוב
תסכול.
פתאום האור נעלם, הכול חוזר להיות שחור...
עוד יום... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.