היא אומרת שרע לה.
לא ששאלתי אותה, כן? זה פשוט שאני עוקב אחרייה כבר שלושה
שבועות.
זה אומר שהייתי איתה בשלוש פגישות עם הפסיכולוג שלה.
ניראה לי שזו האישה היחידה שחושבת שיש לה פסיכולוג שווה, אבל
עדיין מדברת איתו על הכל.

היא לא באמת רואה אותי.
אני יכול לשבת ליידה שעות והיא פשוט לא תשים לב לקיומי.
אני לא יודע אם זה בגלל שאני שקוף, או בגלל שאני מכוער.

באחד הבקרים היא נכנסה לבניין שבו גר אילן, הפסיכולוג שלה.
הדלת שלו הייתה מעט פתוחה, היא הציצה וראתה אותו מתבונן בחלון,
אז היא נשכה את שפתייה קלות, ודפקה שלוש דפיקות מפוחדות.
הוא הסתובב אל הדלת ובקולו העמוק ציווה עלייה להכנס, היא חייכה
והשפילה את ראשה ונכנסה.

יש לו מן קטע לפסיכולוג הזה, הוא לא מתחיל לדבר עד שליאור,
האנושית שלי, מתחילה לדבר.
אז היא התיישבה למולו, שילבה רגליים ובההתה באיזושהי נקודה
בפנים שלו.
הייתי שקט ולכן יכולתי לשמוע על מה היא חושבת.
היא חושבת על זה, שהלוואי והיא לא הייתה מטופלת שלו, הלוואי
שהיא הייתה פוגשת אותו באיזה מועדון ומזדיינת איתו בשירותים
ואחריי זה שוכחת ממנו.
הלוואי שהוא היה תופס יום אחד, באיזו פגישה, ואומר לה שהוא כל
כך רוצה אותה עד שהוא מוכן לוותר על תפקיד הפסיכולוג, ויבטיח
לה שהוא יהיה שם תמיד שם בשבילה.

אתם קולטים? היא מאוהבת בפסיכולוג שלה המשוגעת הזאת.

באותו בוקר היא החליטה שהיא מדברת, היא החליטה שהיא חשבה מספיק
והיא צריכה לדבר.
אז היא אמרה לו שרע לה.
הוא מיד שאל למה, והיא אמרה שהיא מרגישה שכל מי שהיא מכירה
מתחיל להתרחק ממנה, שאף אחד מהחברים שלה לא רוצה לבוא יותר
ביום שבת לאכול מהעוגת גזר שלה, שאף אחד לא מתקשר לשאול אם היא
קיבלה, או לא קיבלה את הקידום המחורבן, בעבודה המחורבנת, שהיא
כל כך רוצה.
היא אומרת שכול מי שהיא מכירה מתחיל להראות סימנים של גועל.
האף שלהם מתעוות, כאילו יש לה ריח ממש מסריח של זיעה אחריי חמש
שעות של ספינינג.
ברור שהיא הייתה עושה ספינינג, היא רצתה להיות מספיק חטובה
לפסיכולוג, או לכול גבר מזדמן.

אז היא אומרת שחברים שלה, הזונות האלה, נגעלים ממנה כי היא
מסריחה.

אילן שאל אותה אם היא עשתה משהו, כול דבר, שהיה יכול להרחיק את
החברים שלה.
היא מיד אמרה שמה פתאום?! שהיא תמיד שם בשבילם והם פתאום
מתרחקים, ככה, פתאום, בלי לשלוח מכתב, בלי הודעה מוקדמת, בלי
להדביק עלייה שלט שהיא למכירה.
איזה כלבים, יאלה.

הוא ביקש ממנה אולי לשחזר את הצעדים של השבוע האחרון, אולי היא
כן עשתה להם משהו, אולי היא באמת מסריחה מזיעה, אולי העוגת גזר
שלה דוחה עד שאף אחד לא רוצה לטעום ממנה יותר ואולי הקידום
המחורבן, בעבודה המחורבנת שהיא כל כך רוצה, לא באמת מעניין אף
אחד.

היא פתאום התחילה לבכות, פתאום, ככה! כמו איזה מפגרת... התחילה
לבכות!
התחילה להגיד שאיך הוא מעז להגיד דברים כאלה עלייה?! ולחשוב
שהיא עוד רצתה להזדיין איתו.
הוא מיד הרגיע אותה ואמר שהוא מעלה דברים מנקודת המבט של
החברים שלה, הוא לא באמת חושב ככה, הוא חושב שהיא מדהימה.
המפגרת הזאת ישר נרגעה וחייכה כמו חתולה שלא אכלה שבוע.

בכול מקרה, היא אמרה לו שאין לה מה לשחזר בשבוע הזה, כי כל
היום הייתה בעבודה המחורבנת שלה שהיא כל כך אוהבת ואז חזרה מיד
הביתה לאכול מהעוגת גזר הנוראית שלה.
אפילו לספינינג היא לא הלכה.
אז הוא שאל אותה מה דעתה על זה שהיא נוטשת את חברים שלה, ולא
הם אותה.
היא ענתה לו שיכול להיות, אבל בעצם נורא מפחיד אותה להיות
לבד.
הרי העבודה המחורבנת שלה והקידום המחורבן שהיא כל כך רוצה, לא
באמת יעשו אותה מאושרת.
וגם היא בעצמה חושבת שהעוגת גזר שלה מגעילה אז לא פלא שאף אחד
לא בא יותר ביום שבת, אפילו ההורים שלה.
ואין טעם בכלל ללכת ספינינג, היא סתם ניהת מסריחה אח''כ והיא
לא באמת מרזה, בגלל העוגת גזר.

האנושית שלי התחילה להרגיש תחושת אבדון, היא פשוט התחילה
להרגיש שעולמה חרב עלייה.

תראו, אני בטוח שזה לא קל להיות רווקה בת 26 באיזה דירת חדר
מזופטת בת''א.
אני בטוח שזה לא קל לחיות בת''א לבד בלי לקבל זיונים לפחות כול
שבוע.
אני בטוח שזה לא קל לחיות בת''א לבד ולעבוד ברמת גן, כולם
כלבים ברמת גן.
טוב... אז אני מבין למה תחושת האבדון.
אני אישית הייתי מציע לה להתקשר לאחד החברים שלה, לשלומי, או
לרננה, אבל היא בחיים לא תעשה את זה.
לא אחריי שהיא חושבת ששונאים אותה, לא אין מצב.

היא משוגעת זאתי.

פתאום האנושית שלי פתחה את הפה, וככה, בלי שום התראה מוקדת היא
אמרה לאילן שהיא רוצה שהוא יזיין אותה.
אני הייתי בשוק! חשבתי שהוא מייד יעיף אותה לקיבינימט ויבקש
התנצלות ופיצויים!
חשבתי שהוא הולך לבעוט אותה מהחלון ולצרוח לה, ליד כול האנשים,
שהיא זונה בת זונה, כלבה מחורבנת, ומה היא בכלל חושבת לעצמה?!
הוא פסיכולוג ולא הג'יגולו שלה!
אבל לא...כול הציפיות שלי נחרבו ברגע שהוא תפס אותה, העיף אותה
על השולחן שלו וזיין אותה כמו שגבר בן 52 חולם לזיין חשפנית בת
18, ככה בדיוק!
היא צרחה, הוא צרח, פשוט טירוף מה שהלך שם!

מזל שאני שקוף אחרת היא הייתה הורגת אותי.
אבל למרות שאני שקוף הלכתי והתחבאתי מאחוריי הארון ספרים שלו
והתחלתי לכסוס ציפורניים, אפילו לא רציתי לראות מה קורה שם!
רק הצרחות ניראו לי כמו סרט פורנו. נוראי. היא משוגעת זאתי.

אחריי שהוא זיין אותה, היא שוב השפילה את ראשה וחייכה, כמו
ברגע שהוא ציווה עליה להכנס.
היא אפילו לא הסתכלה עליו, הוא חייב אותה על פגישה והיא הלכה.
בדרך הביתה היא התחילה לשרוק איזה שיר, כולם הסתכלו עלייה
מוזר.
טוב מה הם רוצים?, גם אני הייתי שורק אם הייתי מקבל אחריי שלא
קיבלתי כמה חודשים טובים.
היא הגיעה הביתה, הכינה עוגת גזר ונהנתה ממנה!
היא קיבלה שיחת טלפון מהעבודה המחורבנת שלה והמנהל שלה הודיע
לה שהיא קיבלה את הקידום המחורבן שהיא כל כך רצתה!
אפילו לספינינג היא הלכה והסריחה כמו תמיד.

בערב היא קיבלה מכתב מהפסיכולוג שהוא מצטער על הכל, שזה היה
רגע של חולשה והוא לא היה צריך לעשות את זה.
היא התחילה להקיא את העוגת גזר שלה ורצה למקלחת.
שם היא בילתה לפחות שעתיים עם מים רותחים.
בכתה, שרה, צעקה, קיללה, אוננה, התסכלה במראה, הרביצה
לעצמה,ומה לא?!
בסוף היא לקחה את הסכין גילוח וחתכה לעצמה את הצורה.

בבוקר למחרת כל החברים שלה באו לבקר אותה עם בלונים ושטויות,
הם גם הביאו לה מכתב מהדואר שהיה כתוב על המעטפה שלו "מצטער,
בואי נפגש". הם לא פתחו אותו.
שהם עלו למעלה הדלת הייתה פתוחה, הם חייכו קצת, לחששו, ונכנסו
בצעקות של "הפתעההה"

אף אחד לא ענה להם.

רננה שמעה את המים במקלחת זורמים וישר רצה לשם, היא ראתה את
האנושית שלי שוכבת שם וכל הצורה חתוכה לה.


הם בכו, הצטערו, הכינו לה הלוויה מכובדת והלכו לעבודה.