שמחה ויגון, רוגע וכעס,
בין רגע אבדו לי רגשות האדם,
כשישבתי נטולת סימני החיים
ומולי הם עוברים-הימים,
הולכים ושבים.

במציאות של חלום,
באמצעות הדמיון,
חייתי אינסוף רגעים.
השתרעתי ועברתי בין מסדרונות המחברים
בין הסבר להסבר על משמעות החיים.

גיליתי סודות אותם רבים לא מגלים,
לפחות לא בעודם חיים.
ראיתי את אותה הגברת-חוכמה,
מלאה בקמטים - אותם רבים מסתירים,
אך עדיין היא יפה ואין לה זקנה.

גיליתי את פלאי הרעות,
את שני החברים אחדות ויחוד.
הטמנתי את נשמתי בתיבת קסמים,
שהסתרתי מוויכוחים, ממלחמות, ממקרים מצערים.

      הירח והשמש נעמדו פתאום דום
        והשעות, השניות, השנים...
         בדמיוני שברתי את מחוגי השעון,
           ברחתי מן החיים.

                 המציאות אינה טובה מדיי כדי לא לחלום.