אתמול בלילה הלכתי לישון
והכל היה כל כך קשה
ואז,
נראה לי כל כך מטומטם לנסות ללכת לישון

אתמול בלילה לא שמעתי כלום
היה לי רעש בחדר
הייתי לבד

אמא, כשהיא הייתה קטנה, גרה בת"א
עכשיו היא לא רוצה לחזור לשם
ואני, אני מתה לעבור לשם!
מתה!

אמא, כשהיא הייתה קטנה,
אומרים שאני נראית בול כמוה
עכשיו היא לא רוצה להיראות ככה יותר
ואני, אני מתה להראות ככה!
מתה!

עכשיו, נורא שקט בבית
נורא נורא שקט
שקט כל כך שאני שומעת
שומעת את הדפיקות של הלב

עכשיו הבית מאוד שקט!
שקט מאוד מאוד!
כולם ישנים, חולמים, חולמים.
אני רוצה רק להפסיק לחלום.

לפעמים, הלב לא רוצה להקשיב לי.
אני רוצה שהוא ינוח קצת.
אבל אוה לא! הוא לא מקשיב!
רק רץ וקופץ ועושה לי בומים בחזה.

לפעמים, הראש לא רוצה להקשיב לי.
אני רוצה שהוא ינוח קצת.
אבל לא ולא! אין שום פתרון לעניין!
הוא פשוט לא מוכן להקשיב!

בום בום, בום בום, בום בום, בום בום
כל כך מהר הוא דופק
כאילו הוא רוצה להגיד לי משהו

כבשה אחת, שתי כבשים... מיליון כבשים..
שלא עוזרות לי בכלום
רק לוחשות לי שהן עייפות וגם הן רוצות לישון...

אתמול בלילה היה לי מנוף גדול גדול גדול
הוא בא ואמר לי:
"היום את לא תלכי לישון"
"לא לא! אני אומר לך שאין פיתרון"
"רק שיגעון, רק שיגעון..."

אבא, כשהוא היה קטן,
הוא באמת היה קטן, ילד.
עכשיו, הוא עדיין ילד, קטן
ואני, גם אני ילדה
שמתה להיות גדולה.

עכשיו הבית, הבית יודע.
הוא עצר! "דממה" הוא אמר.
קצת שקט הוא ביקש. קצת שקט...
הוא שמע הכל והוא יודע

בום בום, בום בום, בום בום...
שתי כבשים, שלוש כבשים... עד עדר..
אין זמן! אין זמן! צריך ללכת
הוא צריך ללכת... צריך ללכת... צריך ללכת...

שילך...

אתמול בלילה הלכתי לישון
גם אני יכולה ללכת
כמו עולל גם אני יכולה ללכת
כמו זקן בשנתו אני יכולה ללכת
ללכת לישון...