חלמתי אקדמות לרומנטיקה
בפרחים מסמאי עיניים
בדגלים אדומים ותיקון המידות
במלחמה הנכונה שתהיה
בזכרון יופיה של הדלות
בניגון נשכח, בשמש רטובה.

ירדו על חדרי דמדומי רומנטיקה
בעיניים פקוחות אל זרים שיבשו
במידות שתמיד נפרמו על הנפש
בלחם צר ופצע לחץ
במלחמה שמתיה עודם חיים
בעיבוד לדעת של ניגון ישן.

מחר תעצור פה שעה של שקט
כסא זוגי מול חלון רחב
אל שמש צהובה באויר השקוף
אל שיר שהתיישן בחבית אלון
ודבר שהתחדש תחת השמש.

מתוך הספר: בירושלים אין רחוב ראשי