בהלוויה שלי היה מגניב, כולם הגיעו, אפילו הצד של אבא שאין קשר
איתם בכלל מאז שהם לא קיבלו כסף מהירושה של סבא וסבתא. הגיעו
גם כל מיני אקסיות שזרקתי ושזרקו אותי, כל מיני חברים שהרבה
זמן לא ראיתי וגם אנשים שאם היה תלוי בי לא היו פה לחלוק לי
כבוד אחרון, לפחות עד האזכרה הבאה.

הקטע המגניב בלמות זה שאתה רואה מלמעלה הכל, המחשבות של האנשים
הן כמו העיגולים שמעל הראש של בזוקה ג'ו וחבורתו רק שהפעם זה
לא כיתוב, אני פשוט רואה את התמונות של המחשבה.

ראיתי את המוח המרוקן של הכואבים באמת, את הזכרונות של
המתגעגעים ואת החרמנות של הסקרנים, מה לעשות הכרתי הרבה בחורות
יפות בחיים שלי, אתם יכולים לקחת את כולן עכשיו, לי הרי זה כבר
לא יפריע.
קצת לפני, ההורים באו לבקר אותי פעם אחרונה לבד בחדר הפרידה.
בחדר היה מין חלל גדול ואני שכבתי מגולח, נקי, ולבד. אמא לא
הפסיקה לבכות ואבא פשוט בהה בי, אף פעם לא ראיתי אותו ככה,
איזה מבט מוזר, מלא בעצב וכאב, צד שלא הכרתי, עד עכשיו.
אחותי הגדולה ואחי הקטן לא הפסיקו לבכות כשהכניסו אותי לתוך
הונדורה השחורה, מכאן זה באמת נראה עצוב. הרכב נסע לאיטו, מזל
שאני גר קרוב לבית העלמין כך שלא היו פקקים ואף אחד לא קילל
אותי בדרך, לא טוב שמקללים אותך אחרי שאתה מת, זה לא בריא.

הקור הכה בכל מי שהגיע, לא מומלץ למות בצהריים ועוד באמצע
ינואר, אמנם לא ירד גשם אבל כולם לבשו את מיטב בגדיהם, היה כבר
לקראת חצות שהכל התחיל.

סצנת בית העלמין הייתה לא נוחה בהתחלה, אלפים הגיעו ללוות אותי
עד לקבר, לחלק מהם ממש התגעגעתי, טוב שיש הלוויות אחרת מתי
הייתי רואה אותם. אדם מזוקן ששמו רב חיים התחיל להתפלל שעה
שהשיירה הולכת אחריו, הוא מלמל הרבה מילים שהיה קשה להבינם
בגלל הרוחות והתייפחויות האנשים, הכינרת הייתה מתמלאת מכמות
הדמעות שירדה, כנראה שבאמת אהבו אותי.

אמא אמרה כמה הייתי יפה וילד טוב, עוזר בבית ובחינוך האחים,
שומר על לכידות המשפחה ותמיד בא לבקר את סבתא כשצריך, היא
דיברה על הכישרון המיוחד שלי והאנושיות. אבא אמר שכל כך ציפה
להתפתחות ולהתקדמות הצפויה שלי ולנכד הראשון וזה כל כך לא ברור
איך חיים מסתיימים בצורה הזו, הוא דיבר על חכמת החיים שלי ועל
האומץ והכוח הנפשי שפרץ ממני כל אימת שצריך. אחר כך עלה מיקי,
חבר מהיחידה, שאמר כמה הייתי בן אדם חזק שמקרין עוצמה על
הסביבה, כמה הייתי מבין את כולם ותמיד עוזר כשצריך, חבר נאמן
ולמרות כל הפרצופים והקשיחות עדיין הייתי בן אדם חם ואיכפתי
מאוד כלפי הסביבה.

אחר כך עלתה ירדנה, החברה היחידה שנשארתי איתה בקשר גם אחרי
שנפרדנו, היא סיפרה על ההפתעות שהייתי עושה לה, על העוצמה
שהרגישה כל דקה כשהיינו ביחד, על האמת והכוח שנתתי לה, על
האהבה המטורפת שהייתה לנו, היא לא הפסיקה לבכות ועצרה מספר
פעמים באמצע בכדי לנשום ולהירגע, מיקי שעמד לידה הביא לה מים.
ראיתי את התמונות שרצות לה בראש, על הפעם האחרונה ששכבנו, כל
כך אהבנו לשכב, כל כך היינו נהנים אחד מהשני וכל כך אהבנו
להביט אחד בשני אחרי הסקס, ללטף, לחוש. כשסיימה את כוס המיים
המשיכה לספר איך היא תתגעגע אליי, כשאמרה שהחיים בלעדיי לא
יהיו אותו דבר הרבה מהאנשים שהקשיבו הנהנו בראשם, לשם שינוי הם
גם התכוונו לזה.
בסוף חן התחיל לדבר, חן באמת חבר טוב, באסה שאי אפשר לתפוס
אותו לאיזה סיגריה בקטנה לפני ההלוויה, חבל, יש לי כל כך הרבה
לספר לו על מה שקורה פה, הוא בטח היה נגנב. לפעמים זה די מבאס
למות. חן לא יכל לדבר, הוא לא הפסיק לבכות, ידעתי שזה יהיה
הספד מאוד מרגש למרות שפה אי אפשר לבכות, לפחות ככה נראה לי.
חן נרגע " אתה לא נמצא פה יום וזה כבר כואב", רציתי להגיד לו
שזה שטויות, שחבל על הצער, 23 שנה וגם אתה פה אחי ונשב על
סיגריה, אתה לא מאמין כמה מהר זה עובר. "היית בן אדם חכם בצורה
בלתי רגילה, ידעת להשיג תמיד את מה שרצית, לא היה אדם שיכל
לעמוד בחיוך שלך, אנשים נמסו מהקסם האישי שלך. אין ספק שאתה
אדם כל כך מיוחד ותהיה כל כך חסר פה, כולנו כבר מתגעגעים
אלייך, אל הנוכחות שלך, אל העוצמה שהבאת רק מתוך היותך נוכח.
תמיד אמרת שאתה לא צריך להוביל את הלפיד, את הכבוד תתן למישהו
אחר, אבל תמיד ידעת שהאדם שיחזיק את הלפיד לא יוכל בלעדייך.
תמיד היית מוקף בבחורות הכי יפות, תמיד ידעת מה לעשות ומתי,
אתה בנית סיטואציות והמצאת אותם כרצונך, היית מלך הביצה והפכת
אותה לממלכה אדירה. אתה האדם הכי טוב, חכם ויפה, הן מבפנים והן
מבחוץ שאני מכיר. אתה אישיות אדירה".

ההלוויה הזו היא פשוט אגו טריפ אדיר, מוזר שאף אחד לא אמר עליי
שהייתי צנוע.