שני הגברים ישבו בפינת הבר החשוך והאפל.
ברגע התנגנה מוסיקת שנות השבעים בעצלנות כה רבה, עד שנדמה היה
כי גם לפטיפון המיושן אבדה כבר התקווה.
המקום לא היה ריק מאדם, אך רוב הדמויות שנכחו באותו הזמן
באירוע, יכלו לרמוז על כך שמישהו הציב אותם שם כמה שבועות קודם
לכן רק למען התפאורה שמלווה כל בר חשוך ואפל שכזה.
אנשים היו שפוכים על השולחנות, נחים בתוך הקיא של עצמם, שהיה
נראה כי הפוזה הזו היא הדבר הכי מענג כרגע, המלצריות התמזמזו
עם הלקוחות הקבועים, שכל חסר תובנה היה מבין בתוך פחות משנייה,
שלקוחות אלו משאירים תמיד טיפ גבוה מהנהוג, והשניים בהו במתרחש
וחשו הקלה כאשר נזכרו בצורה הכל-כך מאיימת שכל הערב ההזוי
לכאורה הזה התחיל.
שני הבטלנים היו כבר באמצע לגימת הבירה החמישית שלהם, בדרך
לשישית, כשלפתע היא נכנסה.
הילתה הזוהרת האירה באחת את הבר כולו. היא לבשה שמלה מיושנת,
אך עליה זה נראה שהיא בדרך לזכייתה המי-יודע כמה במיס עולם.
שערה הקצר הקנה לה יופי מיוחד ואמיתי, שנשים היו מוכנות להילחם
עם עכבישים ולפתוח צנצנת חמוצים בשבילו.
המעולפים התעוררו לנוכח המקרה החריג, וגילו לראשונה שיש מסביבם
שאריות אוכל שלא הצליחו לעכל כראוי, ואפילו הלקוחות הקבועים לא
עמדו בפיתוי והיו מהופנטים אחרי כל צעד שעשתה.
                               

שני הגברים ידעו מה הם חייבים לעשות. הם הסתכלו אחד על השני
באותו מבט איתו הם מסתכלים במראה, כל אחד ידע מה השני חושב וכל
גבר גבר נתן לחברו את הכבוד לפעול קודם.
הצעירה, בראותה את הגברים כעל האנשים היחידים שלא בוהים בה כפי
שכלב מורעב מסתכל דרך חלון ראווה של מסעדת מזון מהיר, החליטה
לברר את העניין הבלתי שגרתי הזה והחלה בתנועתה האיטית והמגרה,
עד שנדמה היה כי היא עומדת במקום ושני הגברים הם אלו שמתקרבים
אליה.
בינתיים ברקע המוסיקה התחלפה לה במסתוריות לתופים שתופפו בהתאם
להליכתה הברבורית.
שני החסונים הבחינו בהתקרבותה של הדוגמינית החתיכה וידעו שאם
לא יפעלו עכשיו יצטערו על-כך לנצח.
ממש כמו במבצע מתוכנן היטב קפצו השניים בהתאמה פלאית ממקומם
שמעולם לא נראה שומם יותר, ועקפו את העלמה החטובה משני צדדיה.
הם יצאו בסערה מן הבר אל הרחוב הנטוש והתחילו לרוץ. מכשחלפה
הסכנה סינן אחד הגברים לחברו-"אחי, היא לא שוכחת את ה-500 דולר
שאנחנו חייבים לה, הא?"
השני הוסיף-"כן, גם ככה הזיון לא היה משהו"
שניהם הנהנו בהסכמה ונעלמו במהירות אל תוך האופק...