יושב לי שותק בגלגל הענק
הנוף מרתק (זה בגלל המרחק)
יורד לי לאט, עת הזמן לו עובר
אל אותה הנקודה הנמוכה ביותר

וזולגת דמעה, ונחנק הגרון
וחושב "בנקודה זו לעד אשאר"
משתהה הגלגל, כמעין מתגרה
ומתחיל לעלות, עת הזמן לו עובר

וגדל החיוך עת קרבני לשיא
ונגלה שוב הנוף, כמו נולד מחדש
ויפה התחושה עת קרבני לשיא
ובנצח אוחז, נצחון של ממש

ונושם את רגעי השלווה שם למעלה
"כאן לעד אשאר" מאמין ואומר
אך לי איש לא מקשיב, ואותו הגלגל
כבר סובב על צירו, עת הזמן לו עובר

ושוב הדמעה, ושוב הגרון
ושוב התחושה של אותו חסרון
ושוב זה נראה כמו דבקו בי קללות
אך שוב גם טועה, ומתחיל לעלות

--------------------------------
יושב לי שותק בגלגל הענק
חושב מה הטעם בזה המשחק
מדמעה לחיוך, וחלילה חוזר
כך סובב על צירו, עת הזמן לו עובר