חי רגיל בכל יום שעובר
כך בטוב וברע בבית הספר מסתדר.
כך עוד דקה לה עוברת,
עוד שעה נגמרת.
וסוף סוף חוזר אליך הביתה.
נשמתי, את חיי וגופי
בכל שניה שעוברת רוצה אותך לידי.
מגיע הביתה, זורק את התיק
ואליך ישר בה לחיבוק ונשיקה (מהלב).
אינך עוד יודעת
ועדיין לא מבינה
כמה אוהב אותך,
כמה בעיניי את מדהימה!
מדבר איתך ומהשאר שוכח
בעושר ושמחה כל גופי זורח.
ועוד נשיקה ענקית-אמיתית
ואהבתי אז גדלה ונהיית אימתנית!
ואז קריאה נשמעת
ואני חייב לזוז,
נשיקת פרידה אחרונה
והמחשב אז נכבה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.