רחוק מהבית, זה בכלל לא הבית שלי, אני שם רק שלושה חודשים.
קשרו אותי בחצר שמאחורי הבנין.

עכשיו אני אדון לעצמי, בין שדות, פרחים, עצים, כבישים, מכוניות
וציוצי ציפורים.
נובח לשלום לכל כלב שנקרה בדרכי, ומכאן - השמים הם הגבול.

רודף אחרי חתול לבן, כשהייתי קשור שם הוא היה בא ומתריס, בורח
לקצת אחרי הנקודה שאי אפשר, מסתכל עלי ומלגלג. עכשיו אני אראה
לו מה זה, עכשיו אני אתפוס.

כבר זמן מנוחה אבל אני לא ישן. כבר זמן ארוחה ואינני אוכל.

אבל אין מחיר לחופש, תשוש ומרוצה אני ממשיך ללכת לכיוון
השקיעה.