[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"תרשום... אפס, חמש, תשע, אפס, שתיים, שתיים, חמש, אפס, אפס,
אפס."
"יש לך קשרים שהשגת מספר כזה, אה?"
והיא רק מחייכת.





פגשתי אותה בבר בתל אביב, המקום הקבוע שלי מזה חודשים. ברגע
שראיתי אותה נכנסת, הלב שלי ביצע קפיצת ראש מהמושב הקבוע שלי
ליד אסי הברמן עמוק דרך הרצפה למקלט השכונתי. לא יכולתי להוריד
ממנה את העיניים. זה לא שהיא הבחורה הכי יפה בעולם, ולא הכי
כוסית, אבל היה בה משהו שלא היה באחרות. משהו שהדליק אותי.
משהו שגרם לי להרגיש שהיא... משהו מיוחד. שונה מכל האחרות.
שיכול להיות כאן משהו מיוחד.

המשכתי לבחון אותה בזוית העין כשהתיישבה על הבר ולקחה בירה
מיובאת מחבית. בחורה שיודעת לשתות, ועוד משקיעה באיכות. ידעתי
שזיהיתי נכונה. החלטתי שהגיע הזמן, קמתי וניגשתי אליה.

"בוקר טוב"

היא סיבבה את ראשה לעברי ברכות, ומבטה חדר לתוך עיני, לתוך
ראשי. לתוך לבי.
נהלמתי.
נאלמתי.
מזל שלא הסתכלה עלי לפני שדיברתי...

"שמת לב שהשעה עוד מעט חצות?", שאלה עם חצי חיוך.

בלעתי את הרוק, ונתתי לגופי להירגע כמה שניות לפני שעניתי.

"כן, אבל מבחינתי היום התחיל רק כשראיתי אותך"

היא מצחקקת. הפיתיון נבלע. חייכתי חיוך מרוצה, ספק אליה ספק
לעצמי.

"אפשר להצטרף אליך?", הצבעתי על המושב שלידה. היא הנהנה לחיוב.
ישבתי והזמנתי לי וויסקי איכותי. שרק לא תחשוב שאני סתם עוד
אחד.

השיחה קלחה, ומהר מאד גיליתי שהיא אכן מיוחדת. שנונה, עדינה,
רכה, מדהימה... פתאום מצאנו את עצמנו בשתיים בלילה, ואחרי
שלושה משקאות. ידעתי שזה זה, שזו הבחורה שאני רוצה. בלי לומר
מילה, קמתי ממושבי ונתתי לה יד. היא הצטרפה בתנועה אלגנטית.

תוך חמש דקות כבר היינו במיטה שלי, ותוך עוד חמש דקות כבר
שכחנו שאי פעם הפרידו בינינו בגדים, שהיינו זרים. ליטפנו אחד
את השני בחיבה. זה לא היה סטוץ. זה היה משהו הרבה יותר. משהו
אדיר.שנרקם בינינו באותו לילה - וזה היה הדדי. היא השקיעה בי
כמו שמעט מאד חברות שהיו לי השקיעו. ידעתי שגם מבחינתה נוצר
כאן משהו מיוחד. אחרי חצי שעה של משחקים, הגיע רגע האמת,
והתאחדנו...

שכבתי לידה וליטפתי את בטנה הרכה. "זה היה מדהים", אמרתי
בהתנשפות.
"כן... גם אני חושבת" הביטה אלי וחייכה חיוך מסופק.

אני מקבל את המספר שלך?

"תרשום..."





נתתי לה יומיים להתגעגע לפני שהתקשרתי, למרות שלא הפסקתי לחשוב
עליה כל הזמן. הרמתי את הטלפון וחייגתי.

אפס, חמש, תשע, אפס, שתיים, שתיים, חמש, אפס, אפס, אפס.

זה מצלצל, אני נושם עמוק ומכחכח בגרוני.

"פיצה פליצה משלוחים שלום, כיצד אוכל לעזור?"

זונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אפגניסטאן זה
כאן!



זוזו לסטרי,
מקים תנועת
"ארבע בימאות"


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/2/06 1:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ר.י.ל הלפרין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה