תחזיקי חזק,
אני מתניע את הווספה
חורף עכשיו
ויהיה לנו קר.
את זוכרת שהיינו ילדים
ורצינו לברוח מהבית
זרקתי לך אבנים על החלון שתרדי
לפני שאחיך יחזור מהצבא
ויהיה מאוחר

עם סנדלים שקופים מהמשביר ושמיכה
יצאנו לדרך
ושתי שקיות במבה שיהיו לך צידה
התפלחנו למגרש הנטוש
מאחורי המרכז המסחרי
כי חשבנו אותו לפרדס, ואחריו יתחיל הטבע
הלכנו עד שהגענו לכביש ראשי
ואני פרסתי שמחה
העצבתי ואמרתי
"האורות שם בדרום זה באר-שבע"

ישבנו ונשמנו את החופש החדש
עם מסטיק בזוקה ומימייה של פטל
עד שהירח עלה והשתנה,
גדול, קרוב, אדום מערפיח ואכזר
ואז תפסת לי את היד,
ואמרת
בוא נחזור,
מתחיל להיות קר.
 
והיום אנו מרחפים
מעל פני כבישים רטובים
כמו רוח על פני המים
וחושך על גבי תהום
ורק הגשם וקצה הלילה
עוד שומרים על שנת האזרחים
ואנחנו בורחים,
אנחנו בורחים

קחי נשימה,
נשימה עמוקה
אחרי הכל את צריכה להיות
חזקה, הרבה יותר ממני
ואל תבכי,
רק אל תבכי
את יודעת, אין ברירה
אולי עדיף לנו כך
תחזיקי,
תחזיקי חזק,
לפחות את אתי,
ואני אתך.

והיום אני חכם,
הרבה יותר מפעם.
עם השמיכה והבמבה בתרמיל
ארזתי גם מעיל.
וירח אדום,
היום אני יודע
הוא לא אכזר, רק מזוהם
זה רק רעל
רעל באטמוספרה

על המגרש הנטוש,
זה שמאחורי המרכז,
שגם הוא כבר ננטש
הם בנו לנו קניון
ורק לי,
כלפנים, כילד
כמו לך בזמנו,
קר לי כל כך.



ויעזוב אדם את אביו ואת אימו
וילך אל אשתו,
ויהיו לבשר אחד,
לחופש נולד.