עול כבד מנשוא עליי לשאת,
לחיות בצל עצמי שיכולתי להיות.
אני הוא סיזיפוס של ימינו,
שכן כשם שנולדתי,
כך אמות.
עולה בכדי לרדת ולא בכדי לעלות,
אל פסגה רחוקה ומתרחקת.
אני הוא סיזיפוס של ימינו,
מתעורר ליום נוסף עם ידיי פרושות,
נכנע לפסגה נוספת.
לא יבוא יום חדש אלא רק אתמול נוסף,
של פסגה מלגלגת וקרקע מזמנת.
אני הוא סיזיפוס של ימינו,
אני רואה הכל,
אך עוור לאמת הנחשקת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.