אנחנו להקת מועדון הלבבות הבודדים של סמל פלפל, מקווים שתיהנו
מהמופע. פרדי ייקח מכם את המעיל, אז תהיו נחמדים, תהיו בסדר כי
פה כולם כבר לא כל כך זוכרים את הפעם האחרונה שהם נתקלו בפרצוף
שכזה, כמו שלכם. אז בחייכם, מסרו כבר את המעיל הארוך מאוד שלכם
כדי שנוכל להתחיל בסיור המודרך שתקתקתי פה, אחת-שתיים,
בשבילכם. קודם כל אתם נרשמים אצל הבחור עם הכובע הצהוב אדום,
מפוספס, איך שלא יהיה, כי אחרת לא נדע שאתם פה. זה פשוט שיש כל
כך הרבה יותר מדי עומס של אנשים במקום הזה. בטח שמתם לב
בעצמיכם, ואם לא אז באמת הגיע הזמן שתתעוררו.
בכל מקרה, אני מבקש בכל תוקף ובנימוס מהוגן שלא תנעצו עיניים
בבחורה עם המחשוף הנדיב שבשמלה הירוקה, כיוון שתיכף אני רואה
איך אתם מתאהבים. אתם תהיו בטוחים שזה ינבע מרגשות עמוקים,
אולי גם נאצלים אם אתם פלצנים במיוחד, אבל האמת המרה היא
שתידלקו עליה כמו אש בשדה זרדים רק כי היא הדבר היחידי ששווה
להסתכל עליו בכל החלל הריק הזה. עכשיו היזהרו שלא לדחוף או
להידחף, למרות שזה לא ממש משנה במשהו כי במילא כולם כאן חיים
על זמן מת. ובכל זאת אולי כדאי לשמור על נימוס מינימלי. לזכר
ימים עברו, אתם יודעים. תיזהרו מהאנשים בחליפות (מחולפים, ככה
אני לקרוא להם כשהם לא בסביבה) וקצת פחות מהטיפוסים עם המעילים
הססגוניים. לא שיש בהם משהו יותר או פחות מזיק מהמחולפים אבל
גם תקינות פוליטית לא תזיק, בייחוד בימים טרופים אלו או בכל
רגע אחר בשבוע המטורף והבלתי נתפס שעובר עליכם.
יפה מאוד, אתם מסתדרים מצוין. לא שאתם צריכים להיות יותר מדי
מוחמאים כי מילים מזמן איבדו את ערכן האמיתי. בכל אופן, דלגו
רגע מעל הקוף העב"מי שחצי הגוף שלו תקוע באדמה. נפלא, כעת
השתחלו קצת בין האנשים ותתפסו מקום נחמד באמצע. חייכו כי
המצלמה עומדת לצלם וכשהתמונה תצא מהפיתוח כולנו נוכל לנשום
לרווחה. אין לכם יותר ממה לדאוג כי תוך מספר שניות תתיישבו על
הכורסא שבצד, והגשם יבוא וישטוף את כל מה שחשבתם עליו. ואז
תחשבו, תגלו, תבינו, תטענו לעצמכם שוב ושוב שיש כאן מישהו
בעולם הזה שמחפש אתכם ולא מוכן לשקוט ולנוח עד שהוא ימצא את מה
שבא למצוא.