[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומאס בלנקו
/
משטרה (פרק ה)

שמש אדומה זרחה מעל הים, ובישרה על תחילתו של יום חדש. הלכתי
בנמל המתעורר, מפלס את דרכי בקלות בין זרמי האוויר הקרירים של
הבוקר, עוקב בזהירות מדומה אחרי שוטר אדום, שלבש את חליפת
הגאווה שלו. אותה חליפה אופנתית ששימשה במקרים כה רבים בעבר
כזרז בתהליך הקסום של פריצת סכסוכים צבאיים. זו חליפה שאוהבת
להתלכלך, ולו רק כדי לקבל הזדמנות להשיב למלכלך הזדוני כגמולו.

הליכתו הייתה שיכורה מעט, אולי לקחה דוגמה מבעליה. ומגפיו היו
פרומים - לא סימן טוב במיוחד. נקישות צעדיו נשמעו מהדהדות
במרחבי הנמל המעורפל כליווי בלתי מתוזמן למוסיקה שמימית של
מלאכים.
מידי פעם הבלים היו נפלטים מפיו ומתפזרים בדיוק מחוץ לטווח
השמיעה שלי. חרב נבוכה נקשרה למותניו - אני לא סובל חרבות
הססניות.
היי שוטר! קראתי לו בבוז.
הוא הסתובב ונדהם לגלות שמישהו עקב אחריו ממרחק כה קצר. ידו
עטה על ידית החרב הקצרה שברשותו.
היי שוטר אתה לא שומע טוב? אמרתי שאתה צריך מקלחת.
תעשה לי טובה, אני בפטרול עכשיו. . . אין לי זמן לשטויות.
כמה זמן לא שלפת ת'חרב שלך?
אתה לא מבין? אין לי ראש לשטויות האלה עכשיו. . . תפסיק לעקוב
אחרי, או שאקח אותך לתחנה. הוא גיהק לרגל סיום המשפט.
צעדתי חמישה צעדים אדומים מדם לעברו.
מי אתה? תן לי את הפרטים שלך חצוף!
אני המלאך סוד בן-תאים לשירותך אדוני השוטר. אין זמן טוב יותר
להתאמן בסיף מאשר מוקדם בבוקר. האמן לי, אני מורה גרוע מאוד -
אין לי הרבה תלמידים.
השוטר מצמץ באוזניו כדי לוודא שהן אינן מטעות אותו, ואז קרא לי
לבוא אתו בבקשה לתחנה למעצר יום. לפחות הוא אמר בבקשה. נימוס
תמיד קנה אותי. לכן הסכמתי לבוא אתו, רק בתנאי אחד. אני רוצה
להכיר לך מישהי.
מה!?
חשבתי שתשאל מי?
על מה אתה מדבר?
על קסנדרה. היא בחורה מתוקה. לב חם יש לה - חם מדי לפעמים, אבל
אם נזהרים היא בסדר גמור.
איפה היא?
עכשיו?
אלא מה?
היא בוודאי ישנה עכשיו בפונדק חוד הלהב, או שכבר התעוררה. . .
אינני יודע.
למה אני מדבר אתך עכשיו בכלל? אני בפטרול. אני מחליף חבר שלי
שנפצע אתמול.
תמשיך ללכת, אני רק עובר פה, אנחנו לא מדברים.
השיחה שלנו הובילה אותו לפתחו של פונדק חוד הלהב. עד שהגענו
הספקתי לשלוף את חרבו של השוטר הישנוני, לבחון את טיבה
ולהחזירה למקומה בלי שישים לב. או שפשוט לא היה אכפת לו.
השוטר פתח את הדלת על חזהו המשולח של מורגן-בן-קלר. באמת מזל
גדול שזה היה מורגן ולא קסנדרה או אורין או חס וחלילה גונדרק
תור, שכן מורגן הוא איש דת השלום. הוא מאמין בחבריו, בני האדם,
ויודע שטעויותיהם אינן מהולות בכוונת זדון, אלא בביש מזל על פי
רוב.
היי שים לב לאן אתה הולך אידיוט!
מיותר לציין שאני התחפפתי מהאזור, ברגע ששמעתי את צעדיו של
הכהן הטוב במורד המדרגות.
אני?! אתה זה שצריך להיזהר! אתה מדבר עם שוטר בתפקיד, ואתה
נושא עליך כלי נשק. זה מאושר?
אתה מתכוון לזה?
כן כן זה.
זה רק להגנה עצמית. . . וחוץ מזה - הוא מאושר.
על ידי מי?
אחד השומרים בכניסה הדרומית בדק אותי ואמר שזה בסדר.
אין לך אישור בכתב? השוטר התרעם.
קנוס אותי.

כך החל היום. בהמשך היו עוד מספר תקריות משעשעות לא פחות, אשר
בהן היו מעורבים כמה שוטרים אדומים. אני לא רוצה להרבות
בפרטים, כי חלק מהמפגשים אינני זוכר במדויק. אתן מספר דוגמאות.

מאוחר יותר במהלך הבוקר אורין וקסנדרה יצאו לסיבוב ברובע
הדרומי ונתקלו בחבורה של שלושה שוטרים בתפקיד. התוצאה הייתה
ידועה מראש: הרוג קל אחד (אבד את ראשו), שני פצועים - אחד קל
מאוד (פחות רגל אחת), השני נוקשה משהו. הלוחמים המשיכו בטיול
כרגיל - ללא נפגעים כמובן, מלבד החרב הארוכה של קסנדרה שנעלבה
כי לא הוצאה מנדנה במהלך כל הקרב.
הלורד המנומס גונדרק תור נתקל בטעות בשוטר חולה שלא היה
בתפקיד, והצליח למכור לו תרופת פלא נגד שיעול מרוב טוב ליבו
המפוחם. שעות ספורות אחר-כך השיעול כבר לא הדאיג את השוטר
האומלל. הוא היה בדרכו המיוסרת לתהום של שר המוות הנורא בליווי
תנחומיו הכנים של איש דת בלתי ידוע לשמצה.
המפגש האחרון היה הכי לוהט משתי סיבות - שעת הצהרים הנוקבת
וקסנדרה. זה מתחיל כמו בדיחה נדושה בסגנון ימי הביניים. . .
גמד, לוחמת ואיש-דת ישבו לאכול צהרים בפונדק. הם הזמינו כבש
ממולא וקנקן מים קרים. שני כלבים צעירים ניגשו לשולחן ובקשו
מעשר בדרכם הייחודית, הכלבית. הגמד המשיך לאכול בשרירותיות,
לסתותיו המרובעות טוחנות את סיבי הבשר האדמדם דק דק. הלוחמת
השליכה מבט מצועף לכיוון אחד הנובחים היבבניים, והמשיכה ללעוס
בתנועה מעגלית בפה סגור, כשאפה החמוד נע ימינה ושמאלה
לחילופין. הכהן הטוב השליך להם שתי עצמות ירכיים גדולות
לתיאבון, מלוות בחיוך זללני. הכלבים עטו מיד על השלל העסיסי,
ועקבו אחרי הכהן מאותו רגע, עד שהגיעו בעליהם - שני שוטרים
אדומים כמובן.
סליחה אדוני, לאן אתה הולך עם הכלבים שלנו? השוטר שאמר זאת
נראה בעצמו כמו כלב רוח זעפני.
לשום מקום. הם פשוט עוקבים אחרינו. תוכל לקחת אותם ממני?
מי אתה ג'ינג'י?
מורגן בן-קלר לשירותך אדוני השוטר.
נעים מאוד. השוטר טפח לחברו על כתפו, אני מניח שלכולכם יש
אישורים לתערוכת הנשקים המוזרה הזאת.
אורין הביט בקסנדרה והיא הביטה במורגן, וכולם הסיטו את ראשיהם
בכנות ימינה ושמאלה לסירוגין. כמה חבל...  
אהה! אין אישורים? ואתם? מי אתם בבקשה?
אורין, קסנדרה.
בואו איתי בבקשה. כולכם.
קסנדרה החצופה שאלה לאן הוא לוקח אותם.
לתחנה כמובן.
אני מצטערת, אדון שוטר, לא נוכל לבוא אתכם. זו כבר הפעם
השלישית שמציעים לי לבוא, ואני מרגישה קצת לא נעים. . . אבל יש
לנו דברים קצת יותר חשובים לעשות היום.
מה?! חוצפנית! תני לי את כלי הנשק שלך!
איזה מהם?
כולם! כולכם! תנו את כלי הנשק שלכם.
קסנדרה הסירה את החרב הארוכה מעל ראשה באיטיות מוגזמת, והפקידה
אותה בידי השוטר. אורין הגיש לשוטר השני את גרזנו באופן דומה.
שני השוטרים היו מהופנטים מהעצמה האדירה שהופקדה בידיהם, עד
שמורגן הגיש להם את עושה השלום הענק שלו.
אז קסנדרה שלפה את חרבה הקצרה מחגורתה בזריזות בלתי נתפסת -
ממש כמו קרן אור שברירית - וקטעה את ידו של השוטר הראשון באזור
המרפק. עד שמורגן הספיק למצמץ, היא קברה את הלהב עד הידית בתוך
קרביו של השוטר השני. מקצוענית! מורגן ואורין לא הביטו אל תוך
עיניה באותו רגע, וגם אני לא הייתי בזווית המתאימה - אבל על
סמך ניסיון העבר אגלה לכם מה השתקף בזוג עיניה המלוכסנות:
פגיון ירקרק שט בקרירות בתוך האישון השמאלי, נדד ויצא מן העין
בצורת צל זעיר ודילג בין הנמשים לעין השנייה. הוא מצא את דרכו
העקלקלה למרכז האישון הירוק, ונקבר שם בין-רגע, מפיץ גלים של
קור בגלגל העין.
גלימתה הלבנה, אילו הייתה לה כזו, התמלאה בכתמי דם צעקניים -
חלקם עדיין בחיים - אדומים וטריים כמו מיץ עגבניות - זעקתם
נשמעה למרחקים: הצילו!
אבל איש לא ענה. קסנדרה מיהרה להחריש את הצעקות הדוממות
בתנועות מעגליות הולכות וקטנות לתוך בגדי העור הישנים שלה,
מבעד לשריון, בגדים שהיו עדים לתקריות מאוד לא נעימות - חלקן
גם אני לא מכיר (אבל רוצה להכיר) - במהלך מילוי תפקידם.
מורגן הספיק באותו זמן לרכון ארצה ולטפל בחרב התקועה, שנבלעה
בקרבו של שוטר. הלהב נשלף בליווי מקהלה של טיפות דם. הוא היה
ללא פגע - הלהב. השוטר לעומתו, השוטר לעומת זאת . . . הוא היה
קצת חלש. קצת בחיים קצת במוות. הכהן הושיט לו את ידי המרפאת
ושלף אותו מהתהום האין-סופית של שר המוות. הוא נתן לו תפוח
מהעץ שנטעתי בגנו של אום.
אורין התבונן בחברתו לנשק מנקה את להביה בקרירות, מבטה המלוכסן
היה מחויך מעט ובלתי ממוקד. הוא תפס את זרועו המבותרת של השוטר
האדום, שכבר היה אדום כמעט לחלוטין. שטף הדם היה חלש מאוד
והשוטר כבר אבד את הכרתו. הגמד החזיק את המרפק הגדום בכף ידו
הרחבה והתאמץ לחסום את הזרימה הקבועה. ידו השנייה חיטטה
בשקדנות בתיק הגב ושלפה משם רצועת עור שאורכה כפגיון וחצי.
הוא קשר את היד הפגועה של השוטר סביב הרצועה בצורה כזו שהדם
ייעצר, אבל שבר את עצם הזרוע בטעות. הוא הרים את ראשו לאחור
בדיוק בזמן לראות את קסנדרה מלקקת את חוד החרב בשקיקה. לאחר
מכן היא בחנה את הלהב בפעם האחרונה והחדירה אותו במהירות הרוח
לנדנו. מסביב היו מספר עוברי אורח בלתי קרואים, אשר באו לחזות
בתוצאות הקרב הקצרצר. הלוחמת גירשה אותם בתנועות ידיים גדולות
מלוות בקריאות קופיות, ואספה את הנשקים.
מורגן סיים את עבודתו אצל השוטר הראשון, וניגש לשני. הגמד פינה
לו את מקומו, ותפס עמדה לצד ידידתו בשילוב ידיים חמור סבר.
דומה היה שזקנו כמעט הגיע לשפמו מרוב חמה.
לא הספקתי לנשום שמונה נשימות עמוקות, ושני השוטרים היו על
הרגליים, מתבוננים לכל עבר בתדהמה, פיותיהם פעורים אך דוממים.

מורגן לא ניסה אפילו להסביר להם מה קרה. הוא דחף את שני
הלוחמים מהמקום בידידותיות לכיוון התחנה.
רגע אחד! השוטר עם היד התעורר פתאום.
מה?
מה קרה כאן? לאן אתם הולכים?
מורגן רצה לענות משהו חכם, אבל לצערי לא הייתה לו תשובה
מתאימה, לכן הוא המשיך ללכת כאילו כלום לא קרה. הלוחמים לא
חשבו אפילו על תגובה.
קסנדרה הציעה לחסל אותם, על מנת להעלים ראיות.
אורין עקם את פיו בזעם.
מורגן עצר והתבונן בה בעיניו החכמות, את מתכוונת ברצינות?
אני . . . כן. הם יכולים להלשין.
אז למה לא אמרת קודם? לפני שהצלנו אותם? היינו יכולים לתת להם
למות שם. זה היה חוסך לי את העבודה.
היי! אל תתחכם איתי מורגן!
אין כמו קצת דם טרי לחמם את העניינים.
אני פשוט לא מבין מה אני עושה פה עם שניכם. . . קסנדרה -את
פשוט נבלה, תסלחי לי. יש לך את החוצפה הזאת להרוג בן-אדם בדם
קר, ואחר-כך לעמוד בצד בשילוב ידיים ולחייך, ועכשיו את מציעה
שנחסל אותם. אני פשוט לא מבין מה אני עושה פה אתכם. באתי לכאן
כדי למצוא קצת שקט. כבר עשר שנים אין לי לילה אחד של שלווה.
אני מאוד מוטרד - מאז שאימא חלתה. ואת לא מקילה עלי את
העניינים קסנדרה. אני פשוט לא יודע. . . אני חושב שאתם
צריכים---
לבשתי את המדים של חיל המשמר האדום, ועטיתי את המסכה הבלתי
מוכרת שלי, אשר כבר הפכה למוכרת וזה סוד הצלחתה: אחר-צהרים
טובים כולם.
גם לך--- מורגן פלט בחצי נימוס והמשיך להצליף בקסנדרה בלשונו
החדה: פשוט תסתלקו מכאן! אני לא רוצה לראות אותך יותר. את
והחרבות שלך! תחזרי לזירה שממנה באת - את בסך הכל רוצחת,
שכירת-חרב.
אמרתי אחר-צהרים טובים חבר'ה!
השלושה עצרו במקום והסתובבו. אורין בחן אותי מכף רגל ועד ראש.
קסנדרה לכדה את עיני וניסתה לראות מאיפה היא מוכרת לי. מורגן
עיקם את זקנו האדמוני ואמר איזה משפט לא ידידותי.
עניתי לו משהו כזה: אני לא יודע למה אתה מתכוון בחור, אבל
הכתמים האלה קצת מדאיגים אותי. יש לכם הסבר?
הסבר למה?
אבקש את השמות שלכם. תתחיל אתה סבא. הצבעתי עליהם בלי נימוס
בזה אחר זה.
אורין, קסנדרה, מורגן.
נעים מאוד, קראו לי אדוני הסמל.
אדוני הסמל, קסנדרה התעניינה: מאיפה אתה מוכר לי?
אני לא יודע. . . קסנדרה? השם לא מצלצל לי מוכר. האם יש לכם
הסבר למה שקרה שם? הצבעתי נגד כיוון התנועה שלהם.
מה מדבר סמל? אורין שאל בכבדות.
ספר לי אורין: על מה אני מדבר?
אורין שואל. לא יודע.
אני מבקש ממך אורין ידידי, יש פה עדים. . . אנא זכור: אתה מדבר
כרגע אל סמל בכיר בצבא העיר.
אתה?
אל תהיה חצוף. אני יכול לחס--- לכלוא אותך אם אראה לנכון. אם
תספרו לי את האמת אולי אתחשב בכנותכם.
אורין לא משקר.
קדימה, שפוך, אני מחכה.
רגע אחד - שוטר! אני לא מבין אותך, איש-האלוהים הודה, אם נספר
לך מה שקרה, תאלץ לגרור אותנו לתחנה - או משהו כזה. ואנחנו לא
בדיוק נשתף אתך פעולה. עלול להיות לא נעים.
אז אתה מודה?
במה?
שעשיתם עוול.
לא עשיתי שום עוול אדוני השוטר. נהפוך הוא. השוטרים האומללים
הללו נקלעו לקטטה, ואני סייעתי להם. אתה יכול לשאול אותם.
אם כך האם תוכל לומר לי לאיזה כיוון פנו התוקפים?
מורגן הצביע לפנים.
אני מודה לכם על שיתוף הפעולה. שיהיה לכם יום טוב גבירתי,
רבותיי.
מכיוון שלא היה לי מה להוסיף, ולאיש (או לגמד) מהחבורה לא היה
מה לומר לי, פניתי ללכת משם. נעלמתי בחשאי מאחורי פניה צדדית
לרחוב צר ובלתי ידוע. בצלו של בניין עתיק יומין הסרתי את
התחפושת וחזרתי להיות סוד בן-תאים.
תבטיחו לי שזו הייתה הפעם האחרונה. קסנדרה - אני רוצה לשמוע
אותך נשבעת: זו הפעם האחרונה שאני הורגת מישהו בדם קר.
זו הייתה הגנה עצמית. הוא רצה לקחת לנו את הנשק.
אל תתני לי תירוצים - אני מדבר אתך על חיי אדם כאן. אולי יש
איזה בן-אדם מופרע אחד באומרה שסומך עליך, והוא נתן לך להסתובב
עם שתי חרבות מכושפות. אני לא בטוח שהוא ידע שאת הולכת להרוג
כל דבר שעומד לך בדרך. הגיע זמן שתתני קצת דין וחשבון על
המעשים שלך, גבירתי הצעירה. אני רוצה לשמוע הבטחה.
מורגן, מי אתה חושב שאתה לכל-הרוחות?! אתה לא חייב להיות כאן.
לך אם זה מה שאתה רוצה. תסתובב עם השוטרים מצדי. לך לישון
בכלא. רק אל תשגע לי את המוח. אני יודעת מה אני עושה, אתה
מבין. אני קצינה בצבא הנסיך ארגון.  
מורגן. שתה מים. זה טוב לך. שתה. לא כועס, עושה השלום. הכל
בסדר. אורין ישגיח קסנדרה. קסנדרה ילדה טובה. שובבה, אבל טובה.
לא דואג מורגן.
חכו לי פה. אני אחזור עוד מעט. אני באמת צריך לשתות משהו.  
אורין ישמור עושה השלום - שוטר לא לקחת.

מורגן הגיע לחוד הלהב. הוא ישב על הבר והזמין מים קרים להרגיע
את מוחו המבעבע. עיניו פזלו לכל עבר בחשדנות, כדי לוודא שאין
איש עוקב אחריו. לימינו התיישב ברנש אפל עטוף במעיל רוח לא
הגיוני, שהניע את לסתותיו בעקביות כדי להתגבר על תפוח גדול
ועסיסי.
איש האלוהים כיבד את ג'ורג' המוזג בתשלום מופרז. שמור ת'עודף.
אולי אתה מכיר איזה פונדק טוב ושקט במערב העיר?
גריסת התפוח הופסקה למשמע השאלה. ג'ורג' הרים גבה אחת ועשה
עצמו חושב. לבסוף הוא הציע למורגן לנסות את 'גן התפוז'. הברנש
המוזר בלע בזהירות את עיסת התפוחים שבפיו והאזין למוזג, שנתן
הוראות-דרך מלוחששות לכהן אדום-השער, --- ואל תשכח להגיד לה
שג'ורג' שלח אתכם.
מורגן בן-קלר לא התעכב יותר מדי. הוא מיהר לצאת מהפונדק.
הברנש מימין מעך את שאריות התפוח תחת עקבו - מנהג בלתי מקובל -
ויצא אחריו.
מורגן איש-לדלו ניסה שלא להביט בזנבו יותר מדי. הוא התנהל
בזריזות ברחובות העיר החדשה, התבלבל בכוונה פעמיים והגיע לסמטה
הצרה שבה חיכו אורין וקסנדרה. הלוחמת השתרעה בין הרצפה והקיר
שטוף הצל, ונמנמה בכובד-ראש. הלוחם נשען על ידית המתכת של עושה
שלום כמו זקיף. ראשו הבזלתי נסב על ציר הצוואר הנוקשה והופנה
אל מורגן. הכהן קרא את מפת פניו של המצביא הזקן, ולא ראה אף
סימן למעקב. הוא הסתובב וגילה שהזנב שלו נעלם, לפחות לעת עתה.
בוא נעוף מפה אורין, תעיר את היפהפייה הנרדמת.

קפר, סמל צעיר במשמר האדום, קיבל את משימתו החדשה ביחד עם
תדריך מקוצר. הוא הצדיע לקורמיר, המפקד התורן, ועזב את החדר.
קורמיר נשם נשימה עמוקה. הוא נתן למבטו לחלוף באיטיות בין
הצללים שבלשכתו. הוא הצית מקטרת והחל למצוץ בקולניות, בעוד
פרצופו מתעוות בהנאה מדומה: ולקוב איפה אתה? הוא נשף דרקון
מהביל. אף תשובה לא נשמעה.
ולקוב! צא החוצה.
צללית מעורפלת הגיחה מאחורי הוילון. זו הייתה דמות מבהילה
בגדלה, עטופה במעיל-רוח כהה שצבעו לא מוגדר. על פניו הייתה
נסוכה אדישות מיוחדת, מהסוג השמור רק לאלה שלא היו אדישים במשך
תקופה ארוכה. שפם ארוך תחם את פיו בקנאות. הוא צעד לתוך החדר
והתיישב מול המפקד התורן.
ולקוב ידידי, הקצין השתעל והפיל את המקטרת בעודו מתאפק מלגדף
את ידו העצלנית, מה המצב?
הכל כרגיל, הוא סיכם, תאמר לי: יש לו משפחה לקפר הזה?
לא. למה?
שלא ידאגו לו.
למה אתה מתכוון?
ראיתי את אדום-השער. הוא מסוכן. הוא מהקדושים. הליכתו קלה וידו
קשה. אל לך לצאת נגדו.
אין לו סיכוי, ולקוב. אני שולח את הטובים שבלוחמי: שוטרים,
קשתים, מפקדים צעירים. במקרה הצורך אשלח גם את ג'מאל.
למה לא תחסל אותם בעצמך?
מה? אני? מדוע? יש לי דברים יותר חשובים לעשות.
אתה מפחד.
מפחד?. . . ממי?
מאדום-השער.
לא! מה פתאום מפחד? אני אוכל טיפוסים כמוהו לארוחת בוקר.





סידורים (פרק ד)
:םדוקה קלחה >>




loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז נקנה לו
מחשב, מה כבר
יכול להיות?


מתוך שיחה בין
ההורים של
גרפומן הסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/10/01 12:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומאס בלנקו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה