כואב לי; אני יודע שגם לך כואב
ואולי אצל כל אחד מאיתנו הכאב אחר.
תגידי, נכון שאת אוהבת כמו שאני אוהב?-
אז בואי ונעשה הפסקת אש.
אם נרצה לכאוב- נכאב בשקט
כי להכאיב לשני - זה לתת ללב לחיות בשקר.
כל חלק מגופנו ומלבנו יודע את ה"ביחד"
אז, למה שנעמיד פנים כאילו הפרידה מוכחת?
כל אחד מאתנו לא ישכח את הטוב שביחד
אז, למה להיפרד אחרי שלמדנו לאהוב ולתת?
בכל אחד מאיתנו לב חם רק בגלל השני
אז, למה להתרחק אחד מן השני?
רבנו, צעקנו, שיחררנו טינות ושנאה,
ניסינו לתת לכאב לזעוק בגאווה
אבל מכאן עד לאבד אחד את השני לתמיד-
המרחק עדיין ממש אדיר.
בואי ונישאר בהרגשה
שחבל מה שקרה בכלל היה
אך לא ניתן לגורל את ההנאה
שמה שאיננו רוצים שיקרה- יהפוך לעובדה.
לא בשביל זה חצינו גבולות,
הסרנו מחסומים, פתרנו מחלוקות
והתגברנו על אי-התאמות;
הרי עשינו הכל למען ביחד לחיות
זאת, מאותה אמונה בסיסית
שאהבה כמו שלנו היא ממש ראשונית.
בואי ונלמד רק טוב מן המריבה
למען הכוונות הטובות והטהורות של האהבה.
14/12/05 © |
