כאילו כלום
בנקודת הבית השייכת לזכרונותיי
מבקשים ממני לשמור על הקיים
בהגנה על המולדת כשהייתי ילד נרדמתי
פעם היא הייתה מתוקה
לא הרגשתי צורך להגן על המוגן
למרות שרבים חומדים לקטוף ולשמור בביתם
מקלט של קירות עבים ומשוריינים מדי
קשיי נשימה והסתכלות
עברתי כבר בדרך הזו
מכריי יודעים שלא אגע במוגן
גדר של שנתיים גבוה עד השמיים זוכר?
צבעם מרגיע ומחבר אותי לחוסר היכולת הטבעית
לשים גבולות לעצמי ואמנם?
כבר לא | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.