היא מרימה את האקדח בידיים כבדות הרקומות מילים מילים ונושאת
אותו אל מול רקתה השמאלית, היא טוענת את האקדח, קליק.

את המחשבות כבר השכיבה מזמן לישון, הן חולמות חלומות מלוחים
ומרים. היא עטפה אותן בשמיכת סיפורים ואגדות לאחר שהאכילה אותן
במיתוסים מתוקים.
הבנות שלה, כל כך שלוות כשהן ישנות, כל כך מתוסכלות בשעות
היום.
לא טוב לה עכשיו לאחר שהביאה לעולם בנות נגועות בתסכול, אך אין
מנוס מכך, "בכל חוכמה טמון קצת עצב", זה מה שסבא שלה היה תמיד
אומר.

עם האקדח צמוד לרקה היא מתיישבת על הכורסה מול הטלוויזיה
המרצדת ומחליפה ערוצים, מחפשת כל דבר שיוכל למלא אותה מחדש.
היא לא אכלה כבר יומיים ומר לה בפה. היא בוכה חרש, דמעה ממולחת
של ע', צ' ו-ב' זורמת במורד פניה. היא ניסתה חזק אבל לא הצליחה
להבין את העולם, הוא גבר עליה והותיר אותה מדממת מול חומות
שקופות של חוסר וודאות.

אהובה הנצחי - אבסורד, נרצח על ידי אחיו הגדולים, מבעלי חברת
מקדונלדס ו-MTV, והוצאת הספרים של ג'ון גרישם, רם אורן ודניאל
סטיל.
ועכשיו היא לבד עם חבורה של מחשבות.

היא לוחצת על ההדק, כל הסלון מתמלא במילים מגואלות בדם.
פילוסופיה נגמרה.
יהי זכרה ברוך.