ארבל הכרמלי / אמונה |
כמו מברכות או מתפללות,
להטות הראש אל-על
בעוד קצת מאמץ,
להטות כחמניה אחרי שמש
ולגלות את המדבר הרדום של הרגש
מתעורר מן ההרים השבורים,
מבצבץ מתוך הסדקים
ואומר: "לא עוד לצער ולסיגוף,
לא עוד לגוף הנחבל ולראש השמוט;
תנו לי לחיות ולהרגיש אהבה,
תנו לי למשוך גוף לתאווה,
תנו לי לנסות ולגלות אל שמש לא-נלאית
כי בעיניי הדבקות האור עדיין עובר.
13/12/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|