|
באמצע החיים ראיתי
צער וכאב והפכתי אותם לשמי.
בדרך ראיתי גם כעס
ולקחתי אותו איתי.
פתאום ראיתי שכך סתם
הייתי לעצב וכעס
ולא הייתי הם.
והייתי הכל ולא כלום.
רגשות שכאלה מציפים
שייכים ומאוד לא שייכים
הופכים אותי אחרת.
עצובה, כאובה ואובדת.
הם אני ואני לא הם.
אני להם משועבדת
אבל אינני שייכת. |
|
|
זה לא שאני נגדם
פשוט אין לי שום
עניין, שום נושא
שיחה, שום תחום
עניין, ובעיקר
שום דבר בעדם
וזה שהם הולכים
בבגדים צבעוניים
שמים ג'ל
ודופקים אחד את
השני בתחת, זה
לא קשור ולא
מעניין אותי
ברור...
רגע, הרצל מגיע,
נדבר מחר.
בני סלע, אסיר
באשפוז,
בקטע מתוך הצ'אט
האחרון שלו בכלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.