אתה קם בבוקר, לקול מטרטר של מכסחת הדשא של השכן, אתה מסתכל על
השעון ורואה שהיית צריך לקום לפני שעה, אתה מזנק מהמיטה, שולף
זוג מכנסים אקראיים מהארון, לוקח גם חולצה לבנה וגרביים, מתחיל
ללבוש אותם בעודך צועד לכיוון האמבטיה. אתה מצחצח את השיניים,
ביד השניה אתה מסדר את השיער, את נעמד מול האסלה להשתין, הגרב
על הרגל שלך מאותתת לך שהיא נרטבה, את מסתכל על הרצפה ומגלה
שיש לך נזילה. מבקש מאלוהים שישמור.
אתה רץ לחדר מחליף גרביים, נועל הנעליים, לוקח את התיק דוחף
לתוכו את החומר שעבדת עליו אתמול בערב, ביחד עם הפלאפון,
החשבונות שהיית צריך לשלם כבר לפני שבוע ומכונת הגילוח, אתה
מחפש אחרי המפתחות, המזכירה של המנכ"ל מתקשרת לשאול איפה אתה,
ובעודך חושב איזה תירוץ להמציא, היא קובעת לך פגישה עם הבוס
לפני ארוחת הצהריים, יופי, המפתחות כבר היו בכיס של המכנסיים,
אתה אוסף את משקפי השמש בדרך החוצה, בדרך למטה אתה עוצר בגינה
של השכן להשתין, גם כי יש לך נזילה בשירותים וגם כי הוא הפריע
לך לישון בבוקר. ובעודך משתין, אתה שואל את אלוהים מה עשית לו
רע.
אתה מגיע לאוטו, ומגלה שריטה חדשה על הכנף האחורית, את זורק
קללה ונכנס לאוטו, איך שאתה עולה על איילון, אתה שומע בגל גל"ץ
שבדיוק ביציאה שאתה צריך אירעה תאונת דרכים, במכונית לידך בפקק
עומדת מכונית עם נהגת כוסית, אתה מחייך אליה, היא מחייכת אליך
בחזרה, הפקק מתקדם ומישהו מצפצף לך בעצבנות מאחורה, שניכם
מתקדמים בפקק באיטיות, אתה מסתכל ורואה שיש לה שלט מכירה על
השמשה, אתה מחייג למספר עונה לך גבר, אתה עדיין מקווה שאולי זה
האוטו של בתו, אבל הוא מספר שזה האוטו של אישתו שנמצאת בהריון
הראשון, אתה מרגיש את תחושת האכזבה, אתה מסתכל עליה שוב,
ובשניה של חוסר פוקוס נכנס במכונית לפניך. אתה מקלל את אלוהים
על כל הבוקר הזה.
מהמכונית יוצא ערס עם חולצה של בית"ר ושרשרת של חי על הצוואר,
אתה רואה איך הדם עולה לו למוח, אתה יוצא מהרכב מתנצל, מחייך
כמו חנון ומבטיח לשלם את הנזקים, עוד לפני שאתה מוציא עט כדי
לתת לו את הפרטים, את מרגיש את האגרוף שלו נכנס לך בעין שמאל,
יוצא איזה עורך דין מהאוטו ליד ועוד כמה סקרנים, הם מפרידים
אותו ממך, הוא לוקח את הפרטים וחוזר לאוטו שלו. אתה מתפלל
לאלוהים, שיעזור לך להגיע כבר לעבודה.
אתה ממשיך לסוע, מגיע לעבודה, ומגלה ששוב מישהו תפש את החניה
הפרטית שלך, אתה נכנס למשרד, מפעיל את המחשב, ומגלה שהוא נדבק
בוירוס ואי אפשר להיכנס ליומן. הסבלנות שלך מתחילה לפקוע,
המזכירה של המנכ"ל מזכירה לך שבעוד 10 דקות יש לכם פגישה, אתה
רוצה להוציא את החומר מהמגירה, ואתה נזכר שהשארת את המפתח על
השולחן בבית. אתה משחזר לך את החומר בראש, בעודך צועד לכיוון
המעלית, אתה נכנס למשרד של הבוס, המרכזנית נתקלת בך ומלכלכת את
החולצה שלך בקפה. אתה מודיע לאלוהים, שכבר סבלת מספיק היום.
אתה נכנס למשרד של הבוס, הוא מציע לך לשבת וגם קפה, אתה מתיישב
מולו מחליט לפסוח על הקפה, הוא מנסה למצוא תנוחה נוחה בכסא
העור שלו, הוא מחמיא לך על הפרוייקט האחרון, ומספר לך איזה
מוכשר אתה, ואיך שמתחיל לחזור לך החיוך שנעלם מאז שיצאת
מהמיטה, הוא מתחיל לספר לך על צימצומים בחברה, ואז שותק, ושוב
מתחיל לדבר ומספר לך שאתה מפוטר. אתה מתחנן לאלוהים, שיעשה
טובה ויהרוג אותך.

אתם נפרדים בלחיצת ידיים, אתה יורד במעלית ומתחיל לרוץ, אין לך
מושג לאן, אבל אתה רץ, אתה עובר את כל איילון דרום וממשיך הלאה
גם אחרי שעברת את באר שבע ודימונה, השמש חמה ואתה מוריד את
החולצה וגם את המכנסים, וכשאתה מגיע לצומת רמון, יש עליך רק
תחתונים אמריקאיות ונעלים איטלקיות שקנית לפני חודשיים,
וגרביים לא תואמות, ורק עכשיו שמת לב לזה. אתה כבר מיואש
לגמרי, ואין לך כיוון, ואתה שואל את אלוהים איפה הוא.
אתה מתיישב על סלע בצומת ,על הסלע לידך יושב צעיר עם לפ-טופ,
מחובר עם אוזניות למכשיר השחור, הוא ממלמל לעצמו כל מיני
דברים, ומקליד במרץ לתוך המחשב, אתה מניח שהוא איזה מתכנת,
שהחליט לקחת פסק זמן מהמשרד. הוא מסתכל עליך מחייך, ושואל עם
תוכל להשגיח שניה על המחשב, כי הוא חייב להשתין. אתה מהנהן,
הוא קם ומתחיל לצעוד לכיוון עץ שנמצא בקו האופק, אתה מתחיל
להשתעמם, הסקרנות משתלטת עליך, אתה פותח את המחשב, המחשב מברך
את בעליו לשלום, אתה מבין עכשיו אם מי יש לך עסק, אתה מחפש
בתפריט הפתיחה, מוצא את התוכנה להתעללות בבני אנוש, מכניס את
מספר תעודת הזהות שלך, עושה UNDO לכל היום, אתה מודיע לאלוהים
שיפסיק לשחק בך.
אתה קם בבוקר, לקול מטרטר של מכסחת הדשא של השכן, אתה מסתכל על
השעון ורואה שהיית צריך לקום לפני שעה, אתה מזנק מהמיטה, שולף
זוג מכנסים אקראיים מהארון, לוקח גם חולצה לבנה וגרביים, מתחיל
ללבוש אותם בעודך צועד לכיוון האמבטיה, יש לך הודעה כתובה
באודם על המראה:
"מי שאל אותך בכלל?, אלוהים"