מסופר על ילד בן 12 ששמו בן. לבן היתה רק אמא, אח קטן ואחות
קטנה. לאמו קראו נטע, בת 45, לאחותו קראו סופי, בת שמונה,
ולאחיו קראו גידי, בן שבע וחצי.
יום אחד כל המשפחה טסה לחו"ל. כרגיל, גידי הציק לבן במטוס,
ובדרך אליו.
סופי הייתה יותר עם אמה ובן אהב להיות לבד.
כשהגיעו לחו"ל, הונגריה, ירדה המשפחה לשדה התעופה בכיף ובלי
בעיות.
לפתע בן רצה ללכת לשירותים. בן הלך לשירותים ומשפחתו חיכתה לו.


עברו יותר מ-15 דקות ואמו התחילה לדאוג. אחרי כ-10 דקות, אמו
שלחה את גידי לראות מה קורה איתו.
גידי חזר בלי חיוך על פניו. "בן מת!" צעק גידי לנטע. נטע לא
חשבה שבן באמת מת, אך דאגה מעט. "די! אל תדבר ככה!" אמרה נטע
לגידי. למרות שנטע לא האמינה לו, היא חששה, והלכה לראות מה
קורה עם בן.
נטע חיפשה את בן בשירותים של הגברים. "בן! בן! אתה פה מתוקי?"
נטע שאלה בעת שחיפשה את בן. "בן!" צעקה שנית.
היא התחילה לחפש בתוך התאים של השירותים. בשירותים היו חמישה
תאים.
נטע התחילה לחפשו. תא 1, תא 2, תא 3, ולפתע ראתה נטע את בן
שוכב בתא 4 על הרצפה המלאה דם.
הייאוש...