מבטך תמה ונוזף -
איך זה יתכן שאת הולכת?!
בנפשי יש נים שמתרופף,
וסביבך נכרך ומתלפף,
ונמשך - כל עוד אני מושכת.
בגבי הדלת הנטרקת,
בלבי נפעמת הערגה,
במנוסה מעולמך ניתקת,
בגופי - הולכת, מסתלקת,
בתוכי - נפרמת כמו סריגה...
...סיב דקיק שמסתלסל ברצף,
חוט שזור כמיהות והבטחות
מחבר בינינו כמו עצב -
כשאתה עליז - אני קורצת
כשאתה כועס - אני מפלצת
כשאתה עצוב - אני נלחצת,
מנסה לגעת מרחוק
רק בערב, כשהצחוק קולח
ואתה מושל בעולמי -
משתכרת מאותו הריח,
מגניבה מבט אל הירח,
ויודעת שאתה סולח -
ושלמה אתך ועם עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.