דופק על חלוני,
מחכה שאצא,
מסתכל עלי בעיניים כחולות, עצובות -
רוצה שאני אחבק, רוצה שאני יאהב.
רוצה להיות נאהב.

אתה כה יפה -

תחייך.
תהיה מאושר כבר מהבפנים היפייפה שלך
שכל-כך אהבתי להכיר.

תאהב.
את החיים, את חיוכם של אנשים סביבך.
את עצמך. בעיקר.

תאיר.
אני אוהבת שאתה קורן
כל-כך מתאים לך ככה.

תעריך.
כל דקה שאתה נושם.
אתה יפה מדי בכדי לבזבז את זה.

ואני רואה אותך שם, מחכה לי.
רוצה אותי שם - לידך

ואין שום דבר שאני יכולה לעשות,
אני כל-כך רוצה
לחבק אותך כמו פעם
להרגיש את שתי ידיך החסונות סביבי.

כל הרגעים שעברו,
אני רוצה לחזור אליהם, ולגרום להם להימשך לנצח.
לחיות אותם.
לחיות אותך.

תביט במראה,
תראה איזה מושלם אתה.
יצירת פאר של אלוהים.

אל תעשה פרצוף כזה,
תאמין לי.

אני אוהבת אותך.
אני לא אשקר לעולם.

כמה שאתה אוהב, אני אוהבת יותר.
הרבה יותר.

ואתה מלטף את שערי
נושק לעיני הקטנות, הירוקות.
מעריך כל תו בפניי, שנבראו בשבילך,
בכדי שאתה  תסתכל בהן, תעריך אותן
תאהב אותן
לנצח.

אתה קורא לי מלמטה בקולי קולות
צועק לי כמה אני יפה.
אף פעם לא שכחת להזכיר לי.


אני מברישה את שערי ויוצאת.
אני באה לחבק אותך,
תחכה לי רק דקה אני מתחננת.

מעבירה ליטוף על פניי
על הסוודר הרך
מקווה שאני מושלמת מספיק בשבילך.

אני יורדת בריצה, מתנשפת.
מחייכת לעצמי.
עוד רגע
עוד מאית שנייה.

יצאתי אליך -

אתה לא שם.