לאינה


    בין אם לילה ובין אם יום, הירח תמיד אורב במקום כלשהו אל
מול כדור הארץ, סב וחג בהנאה גדולה, לא שיוכל להעיד על כך, אך
הוא שומר על פנים קפואות ודי אופטימיות.
מאז ומתמיד הסתקרנתי לעצמי למה זה כך, למה הדברים עומדים
כעצמם, למה הדברים קורים מעצמם, למה דברים אינם קורים, למה
צריך לחשוב על זה, ולמה צריך סיבה בכלל?
אז כן, אנשים מנסים לחשוב, מנסים להראות את ניסיונם מלמידה של
דברים שאנשים לפניהם לא למדו, מתאמצים לקשר את ה"אני מאמין"
שלהם לתוך ה"אני לא מבין" שלי ושלך, ו"אני לא מבין" הופך ביתר
הגיוניות ל"אתה מבזבז את זמני" עם מבט זועם אך מתנצל, שלפחות
ניסתם להבין את התרומה הלא משמעותית ופתטית קמעה שריצדה אל תוך
מוחכם בלי שום הודעה מוקדמת, בכל זאת, לפחות יצאה מוקדם ואף
אחד לא שם לב לכך.
 לא, לא שאפשר לחשוב לכיוון אחר, כמובן שמחשבות שכאלו קצת
יותר חשובות מהסיבה שאין למילה "תירס" חרוז או מהי תנוחת השינה
המומלצת. אבל עדין, זאת מחשבה עגמומית, לא מותאמת לתקופתנו
ואפילו די לא במקום, שכן, לתשובה חיובית או שלילית, מוכחת כמה
שתהיה, בכל זאת לא נאמין באופן קונספירטיבי נמשיך לצערנו לחוג
באושר ואושר, ללא שום מחשבה "למה לעזאזל אנחנו עושים זאת?"
סביב עצמנו. שוב כנראה בצורה מבדחת ואירונית. לפחות זאת אנו
מבינים, והכל רק בשביל לצאת ידי חובה מאי הבנה כלשהי, ולפחות
לנסות בלי חשש מיותר או רצון כלשהו, למצוא תשובה הגיונית לדבר
מה.
יש ימים שבהם הוא, הגוש גבינה הזה שם למעלה, צועק לנו: "יש
סיבה! יש תשובה!" ואנחנו כנראה לא מספיק משכילים בכדי להבין,
או שפשוט לא רוצים, אבל בין כה וכה פשוט לא צריכים. יש דברים
שצריך ויש דברים שלא צריך, לעניות דעתי דברים שכאלו מסכנים את
הלך רוחנו וגורמים לאי הבנה חסרת פשר של נקודות קיצון לא
מוכרזות במישור לא מוכר.
 אף על פי שחיינו סבים סביב הניסיון לדעת, ללמוד ולעשות, אין
הרבה הצלחה בלהבין איך צוברים את הניסיון הזה, דברים שכאלו
פשוט קורים. כן, כמו שאם מכבים את כמות הנרות המדויקת (ועוד
אחד) בעוגת יום הולדתך ומבקשים משאלה, בסוף היא מתגשמת ונקרת
בדרכך. ואם לא, פשוט שכחת מהמשאלה ודבר מה שליבך קיווה ביום זה
או אחר בסערת נפש או סתם בהליכה ברחוב בתקופת הסתיו התקיים וזה
כבר מילא ליבך אושר.
 אין סיכוי קטן ובקטנים שמבט סביבך יגרום לך להבין את משמעות
סביבך, המשמעות אינה מסתתרת ולבטח אינה חושבת על מה שאנחנו
חושבים עליה, היא פשוט שם, אופקית, נחה על מרבצה באפס מעשה. אף
אחד לא מבין למה, אבל העובדה שזה כך מספקת בהחלט.
אין שום יתרון בלחשוב על משמעות, אין שום יתרון בלהבין אותך
ובטח שלא בלא להבין אותה, עדיף להישאר איתה ידידים ולהודות
בהצטרפותה למהלך החיים מדי פעם בחיוך דל, שלא ייעלב ויחשוב
שאינך שמח מבואו, שיהיה גאה בהכנסת האורחים, בריח האפייה, בזר
החדש בסלון, שפשוט מספר שעות יתארח קצת בביתך הקט, יאכל עוגות
וישמע תקליטים.
 אין סיבה להאמין שדבר מה אינו אפשרי, ואין סיבה לאפשר דבר מה
שאין הוא אמין, אך בכל זאת, יש להאמין ולא להבין, כי ההבנה
מטיבה פוגעת באמונה, יש לחשוב ולעשות בלא התחשבות, להאמין
בעצמך, לסוב סביב כל כוכב, לתור אחר כל צליל מתנגן, לעקוב אחרי
ליבך אל עבר משמעות האמונה שבך. זה לא האני מאמין שלי, לא דבר
שאשמור לו מקום מיוחד בפינת מוחי, אבל זה דבר שכדאי לחשוב עליו
קצת, או לפחות לנסות לתלות על הקיר.