בואי לא נשכח איך הכל התחיל
במבטים, ענין, סקרנות ומשיכה
נסחפנו ולא נפרדנו זה מזו.

בואי לא נשכח את שמלת הכלה
המשפחה העוטפת, החברים
כשאנחנו היינו בשכרון חושים.

בואי לא נשכח את הבית שבנינו
מטבח, סלון, עציצים, כלים נאים
מה שמתאים לסטודנטים תפרנים.

בואי לא נשכח את הזיונים הפרועים
בערב, בבקר, במסיבה בשירותים
את, אני ושאר הצעצועים.

בואי לא נשכח את המחזור שאחר
ההמתנה במתח לתוצאות הבדיקה
השתנו מפחד ותחושתך היא שצדקה

בואי לא נשכח איך היינו בהריון
את אני ומרדונה, זה שבעט ולא ידענו
אם יהיה מר או דונה

בואי לא נשכח את הבעיטות הקטנות
הזיונים הניזהרים ובחירת האביזרים
לכל אחד מהאפרוחים שנולדו

בואי לא נשכח את התביעות לעבודה
בימים ארוכים מצאת החמה עד
צאת הנשמה בארץ ובחו"ל

בואי לא נשכח את ההתעוררויות
באמצע הלילה לבכי של רעב
או פיפי, פחד, חום או סתם געגוע

בואי לא נשכח את החותנת, אחותך
אחותי, ובני המשפחה הקרובה
שהיה צריך לתחזק בהרבה אהבה

בואי לא נשכח את החרדה מכל
צינון, גיהוק שבר או שיזוף מוגזם
והמתח בהמתנה לטלפון המזורגג

בואי לא נשכח את ההיענות המוחלטת
לאינסוף התביעות לאכל בזמן, מקלחת,
בגדים חדשים, כסף למסיבה ולמורים פרטיים

בואי לא נשכח, איך בתוך כל אלה
עייפנו
הותשנו
התעצבנו
הקרבנו זה את זו
ונידבנו זה את זו
עד כי רבנו זה עם זו

והמשכנו לספק את התביעות (האינסופיות)
והפסקנו לישון מרב דאגות וחרדות
והמתח והעיפות אילפו את עצבנו.

בואי לא נשכח איך שקענו כל אחד לעולמו
מתיעצים בחברים, מטופלים בפסיכולוגים
מנסים לשקם את עצמנו בשבילנו

בואי לא נשכח איך חרצו הקמטים בפנינו
והשערות שנותרו הלבינו
ועוד איברים שאיבדו מצורתם בנעורנו

בואי עכשו אלי!
כך
רך