תאר לעצמך שאתה עומד על ענן

ענו רך לבן כשלג

אתה עומד עליו גבוהה מרוחק מכל העולם

הענן הזה , המקסים הזה הוא כל עולמך

כל מה שיש לך בחיים, הדבר היחיד שאתה מכיר

ולמדת לאהוב אהבה כה חזקה

כמו שאתה אוהב את החיים שלך

הענן הזה לוקח אותך לכל מיני מקומות

אתה מרחף עליו במקומות חדשים ומקסימים

ומרחף בתוך עצמך מרוב אושר ושמחה

ואז פיתאום בלי שתשים לב

ובלי כל שליטה ויכולת לשנות

אתה מרגיש את הענן הזה מתחיל היתפורר

אתה מרגיש שאתה מאבד אותו

מאבד את הדבר היחיד שיש לך בעולם

מאבד את הדבר היחיד שמחזיק אותך

הדבר שמחזיק אותך מנפילה

לאט לאט הוא מיתפוגג ונהיה קטן יותר

הולך לטיפות קטנות של גשם

הצונחות בעליות למעטה לאדמה

ואתה לא מבין את העליזות שבעניין!!!

אתה צועק!!! אתה בוכה!!!

אבל לא יעזור, מה שלא תעשה

בסופו של דבר אתה תיפול

פיתאום אתה מביט למעטה

ורואה שהוא נעלם סופית

אתה מנסה לעצום את עינייך

כדי ליפתוח אותם ולהבין שזה לא קורה באמת

אבל טיפות הגשם הקטנות מהענן שלך

פוגעות בפנייך והקרירות

שלהם גורמת לך להבין שזה אמיתי

אתה נופל נפילה כה ארוכה

וכה מייאשת

אוויר קר מכה בכל גופך

הכל כלכך כואב , ואתה מפחד

פיתאום אתה מרגיש שזה ניפסק

אתה נפלת על האדמה

אתה שוכב שם כואב, בלי לזוז

והכל כלכך נורא

אך עינייך עוד עצומות

כשאתה פותח אותן

אתה מגלה שכל זה היה רק חלום

רק חלום!!!

ולפתע אתה מבין... שהענן הזה

הענן שהיה הכל בשבילך

בעצם לא היה קיים ביכלל

זה היה רק חלום... אשלייה

אבל בכל זאת זה כלכך כואב

אתה יושב על המיטה ובוכה, ולא מבין למה

אתה מרגיש כאילו איבדת משהו כלכך חשוב

אבל בעצם לא היה לך אותו בכלל....

הוא לא היה קיים בכלל

אתה לא מבין בכלל למה אתה בוכה

אבל אתה ממשיך...

זוהי בעצם האשלייה שמתנפצת...

לבכות על דבר שלא היה שלך מההתחלה!

ובקשר לתגובות. בבקשה לא לא להגזים עם כל מיני מושגים
סיפרותיים.
וכי גם ככה אני לא אבין מילה. סך הכל הוצאתי את הרגשות שלי
לדף.