הנה חוזרים מבית ספר יסודי וכביש האבנים שלי רטוב, זה אני,
שעננים אפורים מציפים את השמים, זה רק חורף- אין מה לדאוג, לא
יורד גשם, סך הכל זיכרונות צובטים לב שם. לא שוכחים, זה נגמר.
והנה כשקיץ- עדיין חיי באביב חיים, זה עדיין לא נגמר, אבל מה
הם החיים שלי עכשיו? שבאופק החום שוחה, האופק המעוות ששם כיף,
אולי.
ולחשוב שאין יותר עתיד- אז מה העבר שלנו? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.