הפעם,
נחשול שוצף בעד הלב,
נגד
אלחוש שפתיים
מרפה מתוואי הדרך.

בין הריסות ושערות
תלושות או שבורות
(מה עדיף, כשהן מתות או חיות?)
שריקת הים נוגעת
לא נוגעת,
חומקת דרכי.

שערייך, עיר קטנה,
גמדי התנופה
עוצרים התחלה.
מילים נכתבות משם,
שונאות,
אוהבות,
תפרים נפתחים דרכן,
מתים, בוערים.
נאבקים על קיום
בשם הזכרונות,
החיים,
הנשלפים מתוך המגירות,
נסגרים.

נלפתים ביד המהומות,
מזדהמים שוב במי תהום
השוצפים בלא הרף ערפיליו של חלום,
שוברים באוויר,
בונים להם חומות
וסדקים.
עוד יבוא יומם ואהיה מעיר סיוטיהם
במבט שיכול להרוג.