ישנם כאלה שממהרים;
רק סיימו צבא וכבר מתחתנים,
רק התחתנו וכבר עושים ילדים מקיר לקיר
ואת העולם אפילו לא התחילו להכיר.
מהר מאוד מתבגרים ומתפכחים;
בעיקר החרוצים והשאפתנים
המציבים בפני עצמם אתגרים ענקיים
כמו אצן באיצטדיון שרק את עצמו מכיר.
בית, ילדים, אישה- כל אלה כבר לא מעניינים
כאשר המבט דרוך וממוקד אל טבלת ההישגים.
האהבות היפות והענוגות מוצאות עצמן נשכחות;
אומנם מנסות להדביק הקצב אך כושלות מותשות.
האם יגיע היום בו יחוש האצן עמוס ההישגים
כי שבע מעומס האתגרים
ושוב יתגעגע לאהבות הקסומות הישנות
של בית, ילדים, אישה ותשוקות?
האם יגיע היום בו ישפשף את עיניו כלא מאמין
וישאל עצמו: "איפה הייתי כל הימים"?
08/12/05 © |
