האוויר הספוג בריח פרחים
נשפך במורד הרחוב.
אור שקיעה נוזלי צובע הכל
בגוונים של אפור וזהוב.
ציפורים מזמרות בשקט,
מספרות על היום שנגמר,
והן שרות על כל הדברים
שלא יכולתי לאמר.
ענפים זזים ברוח
כמו צלילים של חיים חדשים.
אני עומדת פה לבדי,
ואין עוד אנשים.
מרחב אינסופי נפרש לפני,
יקום שבו עוד לא הייתי.
כשהשמש תזרח, אדע לבטח
את כל מה שעליו תהיתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.