[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל לורנזו
/
עד זוב דם

- הדמויות:
אלה - מלצרית כבת 25
איברהים - גבר צעיר, ערבי מרמאללה, סטודנט למשפטים שנה א'
בביר-זית, עובד בפעם הראשונה במסעדה בת"א לפרנסתו.

- המקום:
במטבח האחורי של מסעדה במרכז ת"א. אולם הסועדים עצמו אינו נראה
אלה דרך פתח האשנב המחבר בין המטבח לבינו, דרכו מועברים הכלים
והמצרכים השונים. הבמה על כן נראית כמטבח קטן, כיור לשטיפת
כלים, כל האביזרים השימושיים (סירים, סכיני מטבח וכו'). בצד
אחד הקירות יעמוד ארון מפח, למפות שולחן, ואכסון הבגדים
והחפצים האישיים של העובדים. יש גם רדיו או רמקול המופעל מתוך
אולם המסעדה, והוא יפעל רוב הזמן; מאוורר על התקרה, עובד כל
הזמן.

- הזמן:
עשר שנים לאחר חתימת חוזה שלום בין ישראל לפלסטין. קיץ, לקראת
חצות הלילה, קרוב לשעת הסגירה של המקום, סועדים אחרונים עומדים
לסיים ולעזוב. חם מאוד.

פתיחה:
במטבח, איברהים שוטף כלים בקדחתנות, לחץ ועומס בעבודה, כשמבעד

לאשנב מגישה אלה, המלצרית, כלים בתדירות קבועה. בשלב זה ייראו
רק ידיה כשהיא מניחה ערמה - ערמה, ובקולה דוחקת באיברהים להאיץ
את קצב העבודה: בעל המסעדה הקדים לעזוב והפקיד בידיה את מפתחות
המקום - היא זו שתנעל ועל כן היא תלויה בו כדי לסיים. איברהים
חדש במקום ועליו להוכיח את עצמו. יחסה כלפיו מאוד ענייני.

חלק א':
ברקע נשמעת עדיין מוזיקת הרקע שבאולם המסעדה, עם קולות הסועדים

האחרונים. ללא הרף זורמים כלים אל האשנב, לקוחות אחרונים
יוצאים, קול נעילת הדלת מבפנים ע"י אלה, היא מפסיקה את המוזיקה
-
אלה: די עם השמאלץ הזה! (פותחת את הרדיו על תחנה רועשת, ונכנסת
למטבח. אלה היא אישה יפה, מושכת, למרות מראה המרושל-מה בסיום
יום עבודה מפרך. הוא כל העת ימשיך לעבוד.)
אלה: הבוס כבר הלך הביתה - החולירע. (יוצאת אל האולם)
איברהים: איך אנחנו סוגרים ?
אלה: (מבחוץ) המפתחות אצלי. (מופיעה באשנב עם ערימת צלחות) הנה

האחרונות, אני מעבירה סמרטוט ומצידי פיניטו. (שהיה- שניהם
עסוקים
בניקיונות, היא בחוץ, והוא ליד הכיור, עם הכלים. הרדיו משמיע
מוזיקה וג'ינגלים)
איברהים: מה השעה?
אלה: (מבחוץ) לא יודעת. מה זה חשוב? - מאוחר. (מופיעה פנימה)
מה המצב אצלך?
איברהים: אני, יש לי עוד ...
אלה: אז תתחיל לרוץ כי אני נועלת ואני חייבת לחכות לך. (צונחת
על
כיסא) הוי, אני מתה לקפה!
איברהים: אני אעשה לך. (היא אינה עונה, ניגשת לארון, שולפת משם
את בגדיה ומתחילה להחליף, בצורה מאוד ספונטנית, בלא דאגה
לנוכחותו. הוא יבחין בה כשהיא תהיה בתחתונים וישאל:)
איברהים: כמה סוכר? - (מופתע ונבוך. היא אינה שמה לב)
אלה: סוכרזית אחת. (היא לבשה מיני, גופיה ושאר פריטים המבליטים
נשיות מגרה. שינוי מאוד חד בהופעתה החיצונית. ניגשת לשתות את
הקפה. על השולחן שתי כוסות.)
אלה: איזו מהן שלי?
איברהים: מה? הא...וואלה לא זוכר...
אלה: אתה כבר התחלת לשתות?
איברהים: כן, שתיתי קצת אבל פתאום אני לא יודע מאיזה כוס...זה
בסדר, אין לי איידס.
אלה: מה זאת אומרת?
איברהים: זאת אומרת שזה לא... משנה, לא?
אלה: לי זה כן משנה וזה לא קשור לאיידס. (ניגשת ומכינה לה כוס
חדשה.
איברהים ממשיך לעבוד ושותה את הקפה. היא מניחה את הכוס שלה
לשולחן וטועמת מכוסו) הםםם! אתה אוהב את זה מתוק מאוד אני
רואה.
איברהים: כן... שלוש סוכר. (היא ניגשת למראה שעל דלת הארון
ומורחת שפתון אדום-דם. עם הגב אליו)
אלה: הצצת נכון?
איברהים: מה?
אלה: כשהחלפתי בגדים, לא הצצת?
איברהים: אני...אני לא מבין...
אלה: אתה לא מבין - להציץ? - המילה הזאת להציץ?
איברהים: ראיתי אותך כשהסתובבתי...בשביל הקפה, אני לא חושב שזה
להציץ מה שעשיתי...
אלה: (קצרת רוח) נו...
איברהים: (מחייך) איך את יודעת?
אלה: דברים כאלה חביבי, אני לא צריכה לראות, עניין של חוש.
העפת מבט על התחתונים הפרחוניים שלי.
איברהים: את באמת חושבת?...
אלה: נו באמת! זה די שחוק הטריק הזה שלא בכוונה אתה מסתובב
כאילו לא שמת לב. גברים כשהם מריחים בשר חי, הם כמו זאבים.
שולחים עיניים לבדוק את השטח וכל הגוף פתאום חוגג.
איברהים: רגע, רגע!...בסדר הסתכלתי, ראיתי משהו...
אלה: משהו?! התחת שלי זה לא משהו, זה התחת שלי, תגיד- ראיתי את
התחת שלך
איברהים: או. קיי, ראיתי.
אלה: את התחת שלך.
איברהים: מה?
אלה: תגיד: "ראיתי את התחת שלך"
איברהים: ראיתי את התחת שלך - המפקד!
אלה: מה זה היה עכשיו?
איברהים: מה?
אלה: היציאה הזאת - "המפקד", מה זה אמור היה להביע?
איברהים: זה היה מה זה היה...
אלה: הא... קולטת אותך. זאת אומרת: או חוש הומור או ביטוי
אופייני
לתסמונת העבד.
איברהים: מה שתגידי, הולך. (היא סיימה את האיפור, חוזרת
לכיסאה)
אלה: אתה לא מתלבש?
איברהים: למה, אני ערום ככה?
אלה: עירום! בגדים, אתה לא מחליף את הבגדים המסריחים האלה?
איברהים: לא כאן, בבית.
אלה: מתבייש הא?
איברהים: לא, אין לי בגדים אחרים כאן.
אלה: אתה רגיל לזה אני מבינה.
איברהים: מה אני רגיל?
אלה: תגיד, תמיד סבלת מהפרעות בקליטה?
איברהים: סליחה, את מאוד נחמדה אבל זה מאוחר ויש עוד עבודה.
אלה: מה אמרת?
איברהים: אמרתי "מאוחר" וגם "עבודה".
אלה: או. קיי! פוזת הנעלב - ) ! ACTIONאינו מגיב וממשיך לעבוד.
פאוזה ) תגיד לי, איך היה?
איברהים: מה?
אלה: מה-מה-מה! להציץ, איך היה לך להציץ?
איברהים: אם כל יום את מתפשטת על יד הכיור, אז אצלי זה בכיף...

אלה: מניאק, אני גם התלבשתי. אתה בכלל שמת לב לבגדים?
איברהים: הא... הבגדים?...
אלה: המיני הזה עם הגופייה זה עושה לך את זה לא?
איברהים: כן, המיני זה באמת...
אלה: עושה ממני צחוק?
איברהים: אני לא, אבל זה קצת מצחיק...
אלה: אולי תשאל את עצמך למה אני לא מעיפה אותך החוצה וטסה
הביתה?
איברהים: אני שואל.
אלה: אז מה אתה אומר?
איברהים: אני צריך לגמור לא?
אלה: לגמור, לגמור, לוקח לך הרבה זמן לגמור. (הוא צוחק) למה
אתה צוחק?
איברהים: הצורה של המלים שלך...
אלה: מה איתה?
איברהים: זה... מעניין.
אלה: זה מעניין. אלוהים, אתה משעמם.
איברהים: אני מצטער, אני לא... לא הייתי מוכן לדבר כזה. (צוחק
בקול) וואלאק, איפה נפלתי!
אלה: אז אולי תגיד סוף-סוף למה אתה כן מוכן?
איברהים: (פאוזה, חושב שקלט אותה, עוזב את הכיור ומתיישב
מולה.) מצידי הכול הולך. מה אתך?
אלה: (צוחקת ומרצינה פתאום) על מה אתה מפנטז, תגיד לי? (קמה)
איברהים: מפנטז?
אלה: אתה חושב שאני מתפשטת לעיניך ומגרה אותך כדי שתבריג אותי
באיזו חצר אחורית?
איברהים: ומה את חושבת? את עושה לי אוונטות ואני לא מתחמם?
תחשבי על זה.
אלה: אני חושבת שאתה אחד שלא מחליף בגדים אחרי העבודה. גר לך
בעזה וממשיך את המסורת של המסכנות. אחד שקורא כל יום פסוקים של

אבדללה...
איברהים: לא אבדללה, פסוקים של...(קוטעת)
אלה: לא חשוב, אני מבינה לא פחות ממך באיסלם. אלוהים איזה
מרובע אתה. אבדללה! (צוחקת מעצמה) פסוקים של אבדללה ומעשן
נרגילה על המחצלת, זאת הקידמה, תחי האמנציפציה!
איברהים: מה קרה לך? מה את צועקת? את לא מרגישה טוב אז תגידי
ותתני לי לגמור את העבודה. מה את חושבת ממני? (חוזר לכיור)
אלה: חושבת?! מי חושב היום? למי יש זמן לחשוב? וידיאו-קליפים,
שמעת? כל שנייה שוט חדש - כדורסל, שמעת? כל חצי-דקה סל.
(צוחקת)
ס-ת-ם!! אני אוהבת לקשקש, זה עוזר לי לשלוט בעולם.
איברהים: (נרגע, מתאמץ לצחוק אף הוא) זהו, כן, אני מבין.
(צלצול הטלפון. הוא נדרך. היא אינה מתייחסת.)
אלה: עזוב שטויות, אבל תודה שאני קולעת בול, אתה מרמאללה.
איברהים: לפני דקה אמרת עזה, תחליטי.
אלה: לא אמרתי עזה, רמאללה, רמאללה אמרתי. לומד בביר זית.
איברהים: מי סיפר לך עלי? את בטח יודעת את זה מהבוס.
אלה: מה הוא יודע הבוס? על זה שדפקת את אחותך כשהיית בן עשר
הוא בטח לא יודע.
איברהים: (המום, מנסה להראות רגוע) מה העניין הזה? מי סיפר לך
עלי? את מכירה את אבשלום?
אלה: היי, תרגע אני לא מכירה שום אבשלום ואף אחד לא סיפר לי
עליך.
איברהים: וכל הדברים האלה שאמרת, ככה מניחוש, כמו בטוטו?
אלה: אבשלום זה אחד כזה משקפופר, פעיל בתנועה לאחוות עמים?
איברהים: אז מה את אומרת שאת לא מכירה אותו?
אלה: תתפלא: לא מכירה. אבל סביר שיהיה לך ידיד כזה.
איברהים: כן, בטח.
אלה: מארגנים ביחד מפגשים סוג ישראל-פלסטין לקירוב לבבות.
איברהים: כן, בטח.
אלה: (מושכת אותו מעיסוקו ומושיבה אותו על הכיסא, משועשעת,
מניחה את ידיה על ברכיו וצוחקת) אתה מלא סבון, איברהים סבון,
סבון, מתערבת אתך מר סבון שאתה נדלק עלי.
איברהים: נדלק, כן מה זה נדלק, אש.
אלה: אני מושכת בעיניך?
איברהים: זה בדיוק המילה: מושכת.
אלה: (מנתקת מגע, ניגשת לארון ושולפת מן המדף כלי איפור,
תנועתה מפילה קופסא קטנה שמתוכה נשפכים על הרצפה ניירות רבים
הדומים לתעודות בצבעים שונים. היא אוספת ומחזירה אל המדף,
מוציאה שוב שפתון ומורחת) רוצה קצת?
איברהים: בשביל מה?
אלה: מה אכפת לך לנסות?
איברהים: יאללה בסדר. (היא מורחת לו על הלחי, על הסנטר, על
הצוואר וצוחקת)
אלה: עכשיו אתה מתלכלך באמת, מותק, אני מלכלכת אותך, אני יכולה
לשגע אותך, היית רוצה להשתגע אתי מר אברמהלה'?
איברהים: רוצה, לא רוצה, גם ככה...
אלה:אתה גזעי אברום, אני אוהבת אותך בפוזה הזאת, עכשיו אתה
נותן
קונטרה, ואתה בטוח במאה אחוז שאתה מבין עניין, נכון? (מפזרת
ומורחת
את האודם שעל פניו, מנערת אותו יותר ויותר נמרצות) אתה מבין
עניין
נכון? (מנערת בעוצמה) נכון שאתה מבין עניין ?!
איברהים: טוב טוב יא אללא, בסדר נכון, מה אתך? יש לך ידיים
כאלה, את לא נראית אבל את כזאת ג'ברית.
אלה: ג'ברית אברום, האימא של הג'ברית. יש לך בעיה עם נשים
ג'בריות?
אצלכם הנשים לא נראות לי כליל ה... (מביטה בו כאילו תפסה אותו
על חם) הווו! בטח, איך אני יכולה לשכוח דבר כזה! מה אתך?!
האישה
אצלכם גם אם יש לה כוח, הוי והווי אם היא רק תעז להפעיל את זה
על
גבר, אצלכם גבר זה גבר, לא? ואתה גבר אברמהל'ה, נכון שאתה גבר?

אתה גבר, גבר גבר גבר.
איברהים: (ננער מאחיזתה) אני לא אברמהל'ה, השם שלי: איברהים.
אלה: אברמהל'ה, אברום, איברהים מה זה משנה?
איברהים: בשבילי זה משנה, השם שלי...
אלה: יופי איברהים! אל תוותר. אל תרשה לעולם שירמסו את החופש
והעצמאות התרבותיים והמדיניים להם זכיתם במחיר דמכם. (צוחקת)
איך אני?
איברהים: חותם לך על כל מילה.
אלה: אלא מה? גם אני הייתי חותמת לך אברמהל'ה. (צוחקת בפראות)

איברהים: בסדר, בואי נפסיק עכשיו.
אלה: (מעמידה פנים - מופתעת) מה?
איברהים: יותר מדי מדברים. בואי נפסיק עם זה ונלך.
אלה: אני מתה על גברים עם חוש הומור.
איברהים: כן, גברים עם חושרמוטה. (היא מתפקעת מצחוק, והוא נגרר
אחריה)
אלה: איי! יש לך יציאות כאלה. שמע: למה שלא תיקח אותי למסיבה
שלך?
איברהים: שו?!
אלה: שמעת טוב, מותק: רוצה למסיבה שלך.
איברהים: מה את יודעת על המסיבה שלי? את כן מכירה את אבשלום.
אלה: (בקול חתולי) חמוד שלי, קח אותי למסיבה, בבקשה, תגיד לי
שאתה לוקח אותי אתך למסיבה.
איברהים: אני לוקח אותך למסיבה, בטח. את חברה של אבשלום?
אלה: חברה שלו? אולי... (נוטלת את זרועו) אז אתה לוקח אותי?
איברהים: לוקח אותך, ותפסיקי לקרוא לי ...
אלה: אין בעיות איברהים.(מאוד חתולית) ואיך אתה תקרא לי?
איברהים: אבשלום הוא חבר שלך?
אלה: עזוב את זה, קודם תגיד לי מה שמי.
איברהים: את, השם שלך זה... (בשליפה) ליילה נכון?
אלה: (בצחוק עדין, חתולית מתמיד, שרה) "לילה לילה הרוח נושבת -
לילה לילה הומה הצמרת" - לא לייללה, איברהים, לוליטה.
איברהים:(כמו לא שמע) אבשלום הוא חבר שלך?
אלה: לא ליילה איבריהם, אתה לא מקשיב, לוליטה אמרתי, לוליטה!
איברהים: אה כן, לוליטה? כמו ה-...
אלה: כן, כמו ה-...
איברהים: שם יפה, לוליטה.
אלה: "שם יפה, לוליטה"- אידיוט.
איברהים: לא יפה, השם?
אלה: יפה, יפה, הוי כמה שאתה צפוי!
איברהים: צפוי? מה צפוי?
אלה: (בקול גברי) "חם היום הא?"
איברהים: בסדר, קצת חם...
אלה: ( כנ"ל) "את גרה אצל ההורים?"
איברהים: מה?
אלה: (כנ"ל) "נדמה לי שאני מכיר אותך מאיזה מקום, לא?"
איברהים: (מתעלם מלעגה) את חברה של אבשלום?
אלה: שטויות, אין דבר, (בקול תינוקי) גם איברהים זה שם יפה.
(צוחקת כמו ילדה, הוא מבליג) זה מצחיק, לא? למה אתה לא צוחק,
תצחק...(מדגדגת אותו, הוא נגרר לצחוק) כן, ככה, יופי, תצחק,
תצחק, תגיד את השם שלי...
איברהים: לווולל....(צחוקו חונק את דבריו)
אלה: מה לא?! תגיד, בקול רם, נו תגיד כבר איך קוראים לי!!
איברהים: לוול... לולי... לוליטה.
אלה: (סותמת לפתע את פיו ומביטה ישר לתוך עיניו) אבל השם שלי
הוא אלה.
איברהים: וואללה?
אלה: אה וואלה. ( et voila)
איברהים: על הכיפק.
אלה: מה 'תה אומר! (שוב חוזרת לפוזה החתולית) עכשיו בבקשה,
תהיה מותק ותגיד במלים אלו בדיוק: "אלה אלה, למה לא תבואי עמי
למסיבה שלי הלילה?"
איברהים: למה את לא אומרת לי אם אבשלום...
אלה: "הוא חבר שלך?..." אחר כך, נודניק, אתה תדע הכל, קודם
תגיד את זה.
איברהים: (אומר בצורה סתמית) "אלה אלה, למה לא תבואי עמי
למסיבה שלי הלילה?" - אה?!
אלה: לא ככה, אברום, תגיד את זה בקול הבאס שלך.
איברהים: (מבצע בהגזמה) "אלה, למה לא תבואי עמי למסיבה שלי
הלילה?" (מלווה את דבריו בתנועת משגל בעגן)
אלה: (כאילו המתינה לאות זה על מנת להגיב, שינוי קיצוני
בהתנהגותה,
מתיישרת וניתקת ממנו) תגיד לי מה קורה לך?!
איברהים: מה קורה לי?
אלה: מה אתה מבשל לי בראש שלך? (שורטת את ירכיו בציפורניה) על
מה אתה מדבר?!
איברהים: רגע, רגע, את קורעת אותי! (הוא מסלק את ידיה)
אלה: אל תתחכם לי, בסדר?!
איברהים: (הוא קם ובתנועות זריזות ניגש לחסל את עבודתו, כועס
ומקלל ) סססס... (הטלפון מצלצל, שניהם מביטים זה בזו, הוא ניגש
להרים אך היא מדביקה אותו: מרימה וסוגרת - לאחר שתיקה) שאלתי
אותך על...
אלה: ...על אבשלום, שמעתי אותך. הוי אברמל'ה, אתה כזה יורם!
איברהים: יורם?
אלה: יורם, כן- "אהבל" בשוודית- לכן אתה כל כך חמוד ומושך.
(ניגשת אליו כשהוא עדיין עובד ומושכת אותו בחולצתו) רוצה לדעת
על אבשלום? תראה אני לא זוכרת מתי, אבל הוא היה אצלי במיטה,
נדמה לי...
איברהים: מה הוא סיפר לך עלי?
אלה: היי, הלו! מה אתה מתלהב? מי חשב עליך בכלל? וחוץ מזה אני
כבר לא זוכרת.
איברהים: (ספקן) כן, לא זוכרת...
אלה: בדיוק, לא זוכרת, ואל תבלבל לי את המוח עם החברים
המפוקפקים שלך. (מביטה בו וצוחקת) מה זה הבגדים האלה? מה אתה
מספר לי שאתה מחליף בבית? יודעים בכלל אצלכם מה זה כביסה? אתה
מסתובב כל היום עם טינופת של חודשים על הגוף. מה זה? לא שמעו
אצלכם על הגיינה? או שהזוהמה שלכם היא סוג של הגנה מפני שדים
ועין הרעה? בטח מרגיש חזק מאוד את המסכנות דרך הסחבות האלה הא?
מתערבת שאבא שלך היה בכלא אנסר, אבל הוא לא למד בביר-זית, הוא
לא למד בכלל.
איברהים: תשאלי את אבשלום.
אלה: אני לא צריכה שום אבשלום בשביל לדעת שאתה לומד
באוניברסיטה, כלכלה בטח.
איברהים: אולי משפטים?
אלה: משפטים, למה לא? ואבא שלך היה גיבור ולמרות שכבר עשר שנים
יש לכם מדינה, עם עצמאות והכול, אתה בא לשטוף את הכלים של
היהודים בתל-אביב.
איברהים: מה הוא סיפר לך?
אלה: מי?
איברהים: אבשלום!
אלה: (שרה) "אלה אלה - תגידו לי מה קורה לה - אלה המסכנה" -
אתה יודע מה, אברום? אתה סופר-סטאר, כן כן, אתה גדול אתה, אני
בטוחה שיעשו עליך תכנית בטלביזיה - שלכם כמובן.
איברהים: (בקוצר רוח) לא אני, את צריכה להיות בטלביזיה.
אלה: מותק, אני כבר הייתי שם, אני שחקנית.
איברהים: שחקנית! עכשיו אני מבין, בטח שחקנית! עכשיו זה מסתדר
לי בראש.
אלה: אני שמחה שהכל מסתדר לך, כי אכלת אותה חבוב, אני לא
שחקנית ולא שום דבר ותכניס את זה לראש אדון סטודנט למשפטים
בביר-זית.
איברהים: את רוצה לשגע אותי?!
אלה: אני? לשגע אותך? מה פתאום? מספיק לי השיגעון שלי. (הוא
מזנק אליה, היא חומקת מידיו) תרגע אברום, רק התחלנו את החגיגה.
(מרימה מחבט בידה להגן על עצמה) חבל לגמור ככה, אתה לא מסכים?

איברהים: תשכחי מזה, אני יודע מה יש לך בראש.
אלה: הו, לא! אתה רחוק, מותק, רחוק מאוד! אבל, אתה יודע מה?
אני באמת רוצה לגלות לך שזה מאוד מרגש אותי הנאמנות הזאת
לשורשים. כן כן, אני באמת חשבתי אז, כשנחתם החוזה, שזהו זה,
אתם תשכחו את הדוד שרוליק ותנטשו אותנו עם כיורים מלאים, ופחי
האשפה יקיאו את הזבל על מדרכותינו כי אין כבר מי שיעשה את
עבודות הקודש. הנאמנות הזאת, הפשטות הזאת, זה נפלא, אתה נפלא
איברהים.
איברהים: (ציני) סכטן על הקומפלימנטים...
אלה: כן כן, תשמע לי: אתה ניפלא. (בפתוס) "אנו חדורי הערצה
להקרבה
האינטלקטואלית שלך."
איברהים: תודה רבה.
אלה: (באותו הפתוס) "תודה לך על כל צלחת שהדחת, על כל פח זבל
שרוקנת, על כל בלאטה שהברקת." איברהים: תודה, תודה...
(בקול רגיל) מי יתן ותשכח את "אללא ואכבר".
איברהים: מה זה?
אלה: אתה רוצח, איברהים, אל תשכח! כל הדם הזה המרוח על הפנים
שלך: ערבוש רוצח. ואתה יודע למה אני מתכוונת.
איברהים: למה את...?
אלה: אין דבר אברמלה', אני מבינה אותך. ממרומי הפאבים שלי, עם
משכורת של לא-כולל-שירות, ושכר דירה בשותפות עם נרקומנית,
וזיונים בחדרי מדרגות, אני מבינה אותך, אני יודעת אותך, ואני
מוכנה יחד אתך לשחק אותה בראש טוב.
איברהים: בראש טוב, הא?
אלה: אף אחד לא יודע עלינו, אז בוא נעמיד פנים ששנינו משוחררים
מן
הבלגן ההיסטורי וההיסטרי, כמו שני יצורים יפים, טהורים
ומסריחים
שצצו פתאום באיזה מטבח אחורי של מסעדה ומנסים להרוג את הזמן
ו/או
את עצמם. (צלצול הטלפון, היא ניגשת ועוקרת את החיבור מן הקיר,

באותה השנייה - חושך)
(- היא צועקת במלוא גרונה): הפסקת חשמל!!!
(מוזיקה צורמת, ג'אז - לאורך כל "הקטע החשוך", בצורה מתוזמרת
עם
המוזיקה, יופיעו הבזקים של תמונות, מאין "פלשים" של קטעי סיוט
או
פנטזיות של שתי הדמויות ללא כל סדר:
הפנטזיות:
הפנים שלה המלאכיות; סכין מונפת בידה; הוא, שרוע על הרצפה
ובחזהו
תקועה הסכין; שלולית דם, או כתם אדום בוהק או נוזל אדום הזורם
מן
הברז של הכיור; היא, על הרצפה, גרון שסוע; זרנוק מתיז נוזל
אדום;
סילואטה שלו מצוירת בגיר על הרצפה עם שוטרים סביבה; סכינים
באורכים שונים נשלפים מן החושך; זר פרחים לבנים; אבר מינו
המסורס.
אבזרי מין שונים; אש ולהבות פורצות מכל עבר; בגדים או חזייה
שלה
על הרצפה; פלג גוף שלה חשוף; רגליה בפיסוק מגרה; הוא מחבק
אותה;
הוא שוכב עליה; הוא מכפתר את מכנסיו. מוזיקה נפסקת.
- פאוזה ארוכה בחושך.

חלק שני:

אלה: (קולה בחושך) כמה חשוך בלי מוזיקה. (פאוזה) מעניין על מה
הראש
המלוכלך שלך חושב כרגע. - (אור בצורה חדה - הם נראים קרובים
מאוד
זה לזו, ידו הייתה בדרך לחזה שלה ויורדת במהירות - עם האור
והורדת
ידו הוא מיד עונה לה):
איברהים: את יודעת.
אלה: אז מה אם אני יודעת?! לא רוצה לדבר על זה.
איברהים: על מה את רוצה, על המסיבה?
אלה: נכון אברום, על המסיבה! זאת תהיה מסיבת המאה. אתה תלך
לצידי עם עיניים רעבות ואני אחליק באדישות מול מבטי חבריך
המקנאים.
איברהים: תחליקי...
אלה: אני אזמין אותך לרקוד, וידיך ירצו לגעת בגופי המתחמק
בהתגרות
מכוונת.
איברהים: כן, יופי, למה לא?
אלה: (במפתיע) למד אותי "דבקה"!
איברהים: דבקה?
אלה: כן, אתה רוקד דבקה מצוין, למד אותי!
איברהים: גם זה מאבשלום?
אלה: הוי, אברוש, אל תתחיל שוב עם זה: אני יודעת עליך הכול
וזהו. למד
אותי דבקה, בבקשה...
איברהים: ומה אני מקבל?
אלה: מקבל?! אני לא מאמינה! עושה אתי מסחרה בשביל ריקוד? מה עם

הקולטורה? מה עם ה...
איברהים: (ישיר ועניני) את רוצה דבקה ללמוד?
אלה: כן.
איברהים: מה את נותנת?
אלה: (ביובש) נו תגיד כבר מה אתה רוצה.
איברהים: את יודעת בדיוק מה ש...
אלה: רוצה סיבוב?! (פורסת ידיה) קח מותק, .on the house
איברהים: לא, זה לא זה.
אלה: מניאק. (פאוזה)
איברהים: אז אין דבקה?
אלה: אבשלום בשביל דבקה? (הוא מהנהן בראשו) בסדר, אבל קודם
הדבקה.
איברהים: טייב... אבל בשביל דבקה, צריך מוזיקה.
אלה: מוזיקה?
איברהים: מוזיקה, כן, בשביל הקצב.
אלה: אז תעשה קצב.
איברהים: איך?
אלה : איך?! תשיר משהו, אני יודעת? תה- תרה-תה-סתה -רהרה (עושה
תנועות ריקוד בטן)
איברהים: לא, זה לא דבקה זה...
אלה: אני יודעת מה זה דבקה, אתה לא תספר לי! נו, תתחיל כבר
לשיר משהו.
איברהים: לשיר משהו, בסדר. (שר לעצמו, כמו מחפש שיר מתאים) כן
זהו, הנה בואי תעשי כמוני. (מושך אותה אליו)
אלה: היי! היי! רגע חביבי, תיתן לי קודם איזו הדגמה ואחר כך
נרקוד
ביחד.
איברהים: הדגמה? טוב, הדגמה בשביל הגברת וואלה. (שר ורוקד,
קולו ותנועתו הולכים ומתגברים, התלהבותו עולה, ניכר כי הוא
נסחף בהנאה)
אלה: (שסתמה את אוזניה מקודם) הלו! הלו! מה זה הדבר הברברי
הזה?!
איברהים: (נעמד) זה דבקה, מה לא יפה?
אלה: דבקה יפה מאוד, אברום, רק מוזיקה פויה קאקופוניה.
איברהים: אני יודע, זה הקול שלי, לא שר הכי טוב...
אלה: מה קול שלך? מה אתה מתנצל לי עכשיו?! הקול שלך מצוין, באס
כזה וגברי, זה המוזיקה הזאת, צלילי הזבל.
איברהים: זאת המוזיקה של הדבקה.
אלה: אני יודעת מותק, אבל המוזיקה הזאת לא מעניינת אותי, אני
רק הדבקה, אתה מבין, הריקוד - אמנות, קולטורה.
איברהים: איך אפשר דבקה בלי מוזיקה?
אלה: אפשר.
איברהים: אי-אפשר.
אלה: אוהב להתווכח אברום, הא? אז שוף עלי אדון ביר-זית: הנה
דבקה בלי מוזיקה. (רוקדת לפניו בדיוק רב ובכשרון)
איברהים: היי! את יודעת דבקה מצוין.
אלה: (ממשיכה לרקוד כל הזמן) מה אתה אומר! (מדברת בקצב התנועה)
אולי תזיז- כבר- את- התחת- ותיתן- לגוף- לשמוח! (מושכת אותו
לרקוד אתה)
איברהים: (דוחה אותה בכעס) איך את יודעת לרקוד?... את הורגת
אותי!
אלה: הורגת?! עוד לא גמרנו מותק, אנחנו נרקוד אותה במסיבה,
נשתכר מרוב דבקה. (מתנשפת)
איברהים: כן, מצוין.
אלה: ימותו מקנאה כל החברים שלך כשהם יצפו בריקוד החושני של
שנינו.
איברהים: ימותו מקנאה.
אלה: ואז...(מתנשפת)
איברהים: ואז..
אלה: ואז...(נשימות קצובות)
איברהים: ואז...
אלה: ואז...(נעמדת) ואז אני אפסיק לרקוד...
איברהים: כן.
אלה: ואז, אני אלך (לוקחת אוויר) לכיוון היציאה...
איברהים: כן.
אלה: וכשאסתובב אליך אשלח את המבט הממזרי שלי...
איברהים: יופי...
אלה: (מתנשפת) ואז אני אצא לרחוב , ואתה בעקבותי כמו כלב
מיוחם.
איברהים: כמו אבשלום?
אלה: (בקול רך ומגרה) ואני אוביל אותך אל הבית שלי, בלב
השיכון, (משנה פתאום לשירה) "יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים
בתל-אביב".
איברהים: הגענו לבית שלך.
אלה: (שרה) "מאורת טיח נואשת, נדנדת פח רועשת", נשמע טוב, לא?

איברהים: שיגעון.
אלה: שיגעון, כן זאת המילה: שיגעון. (ממשיכה לשיר לעצמה
ולרקוד)
איברהים: נכנסנו פנימה ואז...
אלה: החיפזון, אברמלה', החיפזון מן השטן, הוא גר פעם אצלי, ישן
לידי
והוא אמר לי באוזן: "שלי - החיפזון". (צוחקת. במעבר חד, לגמרי

עניינית) משעמם לך מותק?
איברהים: אני? מה פתאום?
אלה: אז מה אתה לוחץ?
איברהים: רוצה... לדעת לאיפה...
אלה: לספה, חבוב, לספה.
איברהים: ומה אחר כך?
אלה: מדברים.
איברהים: מה?
אלה: מדברים אמרתי.
איברהים: על מה?
אלה: על מה כבר אפשר לדבר על הספה שלי, אם לא על גברים?
איברהים: הא.
אלה: אלא מה.
איברהים: כן.
אלה: אלא מהי?
איברהים: כן בסדר.
אלה: ואחר כך תשכיב אותי (שרה) "יש לי סימפטיה - לאנשים
שמתעקשים בתל-אביב" - לזה ציפית נכון?
איברהים: הא, בערך.
אלה: יופי. עכשיו תורך.
איברהים: מה תורי?
אלה: "מה תורי?" - אלוהים אדירים אתה משעמם!
איברהים: הסיפור עם אבשלום...
אלה: נו, מה אתו?
איברהים: את עוד לא...
אלה: אידיוט! ומה סיפרתי לך הרגע?
איברהים: לא יודע...
אלה: "לא יודע" - מעמיד פני תמים ובתול, הא? כאילו שלא יצא לך
אף פעם להפליג, הא? המאורה שלי תעטוף אותך חבוב, תסחרר אותך,
אתה תאהב לדבר שטויות בחושך, אתה תנחש את עיני ותשחרר לאוויר
משפטים ארוכים ודביקים, מלים רטובות שלא היית מעז לומר לאור
השמש...
איברהים: (קוטע) זה לא מה ש...
אלה: ... ואז בעצם זה יתפקשש לך.
איברהים: על מה את מדברת?!
אלה: על הזיוף.
איברהים: הזיוף? איזה...?
אלה: שלא תתחיל אתי שוב, אני מכירה אותך כמו כף ידי, ואני
יודעת:
כשאתה מתחיל להפליג, ברומקה' , אתה מזייף אותה והספינה טובעת.

איברהים: מה טובעת? מה ספינה?!
אלה: (צחוק חד וצורם - שרה) "יש לי סימפטיה, יש לי סימפטיה, יש
לי
סימפטיה" (שרה חזק מאוד) "יש לי סימפטיה, יש לי סימפטיה"...
איברהים: לא חשוב. (חוזר בכעס לעבודת הניקיון שתעסיק אותו מרגע
זה: שטיפת הרצפה)
אלה: מה אתה אומר על הקול שלי?
איברהים: מצוין. (ממשיך לשטוף)
אלה: מה מצוין? זה כל מה שיש לך לומר?
איברהים: תני לי לעבוד ולגמור.
אלה: הוי איברהים, אל תגיד לי שאתה לא נהנה בחברתי.
איברהים: נהנה, נהנה.
אלה: (נעמדת בדרכו ומכריחה אותו להביט עליה) אז מה הבעיה שלך?

איברהים: (מישיר מבטו אליה) אני רואה הכל בפנים שלך, זאת
הבעיה, אני יודע הכל ב...
אלה: (קוטעת אותו בשאגה) נדמה לך!!! נדמה לך שאתה יודע! אבל
תשמע לי: (שוב מפריעה לו בתנועותיו) אין שום סיכוי שתדע, אתה
מבין אותי? שום סיכוי. ואתה יודע למה?
איברהים: למה?
אלה: כי עדיין אין לך את הסיפור השלם.
איברהים: (אדיש) את הסיפור השלם?  , O.K.אז תספרי את הסיפור
השלם.
אלה: (חוטפת את המגב מידיו) הסיפור הוא חתיכת סיפור, אברמלה'.
זה לא סתם בבל"ת, זה לא סתם קשקוש, יש לי סיפור שלם ופתאום אתה
נכנס לי פנימה, משבש לי את הרצף, מקלקל לי את הנוף, (מתיזה מים
לכל הכיוונים בעזרת המגב) והסיפור מתחיל להתפרק, נמס לי בידיים
הסיפור הזה...
איברהים: (חוטף מידיה את המגב בחזרה וממשיך לשטוף) זה סיפור
אחלה-סיפור.
אלה: יפה הסיפור, נכון?
איברהים: וואלה יפה, אבל זה לא הסיפור שלי.
אלה: זה לא? אז מה אתה רוצה?
איברהים: מה שאני רוצה, חשבתי שיש לך אבל אין לך.
אלה: אמרת אבשלום לא?
איברהים: את לא מכירה אותו, אצלך הכל דאוין ומשחקים.
אלה: אתה בטוח שאני לא מכירה אותו?
איברהים: תרימי את הרגליים. (מנקה סביבה)
אלה: (עניינית) מה אתה עושה כבר ספונז'יה?
איברהים: ספונז'יה, כן, עושה ספונז'יה וגמרנו; את סוגרת עם
המפתחות של הבוס והולכים הביתה.
אלה: (ניגשת לכיור) כלים גמרת?
איברהים: הכול נקי.
אלה: (שולפת מתוך הכיור סכין מטבח גדולה) ומה עם זה?
איברהים: מה זה?
אלה: סכין. אתה לא רואה?
איברהים: אחר כך אני אשטוף.
אלה: הא, אחר כך... אז אני אשאיר אותה במקום גלוי, שלא תשכח.
(בתנועה חדה, תוקעת אותה בקרש חיתוך התלוי על הקיר) מה אתה
אומר? זה יפה, לא?
איברהים: מה ?
אלה: תגיד שזה יפה, מה אתה מפחד?
איברהים: אני לא מפחד.
אלה: אולי אתה כן?
איברהים: למה שאולי אני כן?
אלה: כי סכין זה תמיד יזכיר לך משהו אישי לא?
איברהים: משהו כמו אבשלום אולי?
אלה: מה פתאום אבשלום? על מה אתה מדבר?
איברהים: מה? איך הוא לא סיפר לך אם את מכירה אותו? (מחייך
ונצמד אליה, לוחץ)
אלה: אתה לא מפחיד אותי.
איברהים: לא מפחיד?
אלה: לא.
איברהים: גם עם הסכין?
אלה: (צחוק רועם) אוי, איברהים, אני מתה כבר שתנעץ בי סכין
ואתה מאיים עלי כמו שמאיימים על זונה בזיין. אני יודעת הכל,
וזה משגע אותך.
איברהים: את לא יודעת שום דבר.
אלה: יודעת, איברהים, יודעת.
איברהים: מה את יודעת?
אלה: שידיך מגואלות בדם יהודי, אני יודעת, וידי אביך שהיה
גיבור
לאומי, וידי אבי-אביך, ולאן שלא תפנה, היבלות בפרק-ידך מסגירות

אותך, אברום, כמזכרות לאזיקים מפלסטיק.
איברהים: אזיקים מפלסטיק?
אלה: ככה קשרו את המחבלים לא?
איברהים: את היית בשב"כ ?
אלה: בשב"כ? אולי.
איברהים: אולי לא. כי פה את עושה טעות. אף פעם לא קשרו אותי,
והסכינאים, את צריכה להבין שאנשים הורגים בשביל הלאום,
אידיאולוגיה.
אלה: כשבן אדם שוחט ילדה ברחוב למשל, זהו רצח חולני נקודה.
איברהים: למה את אומרת ילדה..?
אלה: אחותו של אבשלום לא?
איברהים: (מזנק אליה) מי זה אבשלום בשבילך?
אלה: מה, אתה חוקר אותי?
איברהים: (תופס בידה ומסובב לאחור בכוח) מיהו בשבילך?
אלה: איי! אתה מכאיב לי!... אח שלי.
איברהים: (מרפה) אח שלך?
אלה: חבר שלי, מאהב שלי...
איברהים: איך קוראים לילדה?
אלה: זו שאביך שחט? נחמה?
איברהים: (המום) אתם מאותה משפחה?
אלה: לא מדברים עלי עכשיו, איברהים, מדברים עליך ועל הסכין
הזאת שלא תשכח לשטוף, למה שמן הידיים שלך כבר לא תצליח להוריד
את הדם. אתה או אבא שלך, הינו הך בעיני: אשמים וחלאות בדם.
איברהים: את חושבת שאנחנו בראש שלנו רק סכינים ואטבח-אל-יהוד?
אנחנו גם אוהבים פול וחומוס ומדברים הרבה שטויות וככה גם
רוקדים דבקה.
אלה: זהו זה, נכון ככה גם רוקדים דבקה. דבקה דבקה דבקה. (היא
שוב שרה ב-לה-לה-לה את "יש לי סימפטיה" בקול צווחני וצורם,
ומשתוללת בחדר בתנועת דבקה מעוותת תוך שהיא מפילה כל מה
שבדרכה, כמו עיוורת) זוזו אני באה, קדימה דבקה יאללה, עם כל
הסכינאים, יבלות על הידיים כל הרוצחים הם עכשיו גיבורים.
(פותחת את הרדיו וסורקת תחנות עד שהיא מוצאת מוזיקה ערבית
קצבית.) בוא אברום, קום תרקוד אתי איזו
דבקלה' לציון אחוות העמים, תרביץ איזה עינטוז קדימה ואחורה
לנפנף
את הגוויות המרחפות מעל ראשך וכן הלאה.
איברהים: (דוחה אותה) חלאס עם המשחקים.
אלה: (אינה מרפה, סביבו) אי-בר-הים, בוא לסיבוב קטן על הבלטות,
תראה לי איך אתה מקפיץ את התחת המסריח ומענטז אותה בלי חשבון.
(רוקדת בטן מולו בצורה מאוד מתגרה, מגבירה את קול הרדיו ונסחפת
עם הקצב) בוא יא איברהים, יאללה איברהים, (מושכת אותו בכוח,
תוך שהוא מתנגד) תרעיד את העגן מותק!
איברהים: אלה, תשתקי, גמרנו, בואי הביתה. (סוגר את הרדיו)
אלה: לשתוק, לשתוק, תמיד רוצה להשתיק. תתפוצץ אברום, בום-בום!
צא מזה, תשאיר את האזיקים בבית ותרקוד, תשכח את הפוזה הלאומית
ותתלכלך, אולי בסוף תהיה נקי. אתה מבין מה זה נקי? (פותחת את
הרדיו)
איברהים: חלס עם הרדיו הזה! (סוגר אותו, רודף אחריה, היא חומקת
מידיו) תעמדי רגע! מה זה האש הזאת שיש לך בבטן?
אלה: עכברוש זה מה שאתה. תולעת ספרים מביר-זית שעשו לה ברית-
מילה (צוחקת בצורה היסטרית) אתה משחק את הילד-טוב-רמאללה אבל
לא אכפת לך לחזור לזירת הפשע ולשטוף את הסירים של הקרבן (מעיפה
לכל עבר את הכלים) הרצחת וגם שטפת! (ממשיכה לפזר את הכול)
הרצחת וגם הסרחת!
איברהים: מה זה, מה את עושה? זה עבודה שלי, יא משוגעת! (מזנק
אליה, היא בורחת החוצה אל אולם המסעדה, בצחוק אווילי)
אלה: אל תיגע בי! (הוא נעצר בפתח ומתבונן בה המום. קולה, מן
האולם:) אני אראה לך מי אתה. (קול המפתח שפותח את דלת המסעדה,
היא נשמעת צועקת אל הרחוב) הצילו! סירחון, סירחון, אני נחנקת!
(צחוק מתגלגל) מחבל אקולוגיייייייייי!!!!
איברהים: (מסתער לתוך האולם) תסתמי את הפה שלך, כלבה! (רעש של
כיסאות ושולחנות נופלים - מרדף ביניהם)
אלה: (קולה מבחוץ) תעזוב אותי! אל תיגע בי! אתה מסריח מנבלה!!

(קולות של מאבק שבסופו נשמעת טריקת הדלת ונעילתה)
איברהים: (מופיע בפתח, אלה בזרועותיו מתפתלת ונאבקת. הוא משליך
אותה לרצפה) מספיק בלגן את עשית היום פה. עכשיו את לא פותחת את
הפה המלוכלך שלך.
אלה: (בחיוך רחב) פחד מוות, זה מה שהיה לך בעיניים עכשיו, אני
ראיתי.
הרחת את הלינץ', כמו בימים הטובים. (צוחקת)
איברהים: (סוטר לה בעוצמה) את סוגרת את הג'ורה שלך עכשיו את
שומעת?! כי אני מדבר עכשיו ואת מקשיבה טוב-טוב.
אלה: כמו נקבה ערבושית?
איברהים: (סוטר לה שוב, נרגש, מבלבל עברית וערבית לאורך כל
הרפליקות הבאות) כן, כמו נקבה ערבושית. ערבוש, הא? מה זה
בשבילך ערבוש? - רק מילה. את אומרת "ערבוש" כאילו שאת מדברת על
משהו שאת יודעת. אבל השכל שלך "אהבל", ואת זה את לא מבינה שכל
המוח שלך רקוב מטמטום. את לא מבינה שאני יכול לרצוח אותך כאן,
מתי שאני רוצה, ללחוץ על הגרון שלך עד שאני שומע קליק ולזרוק
אותך למזבלה כמו איזה סמרטוטה. פחד אה? בעיניים שלי את רואה
פחד? לינץ'? שיבואו כולם מסביב ואני עושה מהם...אני לא יודע
מה, אני...אני, בשר טחון אני עושה מהם, עד יקחו אותי מפה עם
רגליים קדימה. אבל אני לא הורג אותך גברת, למה אני יודע את
רוצה לעבוד עלי.
אלה: הוי כמה שאתה פתטי.
איברהים: את - לשתוק!! את וכולם פה, כל מה שמדברים זה ... איך
קוראים את זה...:"להרגיש". הכול רק - להרגיש, הרגשה, רגשות
ויש גם מילה כזאת שאתם אוהבים הרבה, אני לא זוכר איפה שמעתי,
זה כמו שם של תרופה שלוקחים לפני זיון...
אלה: (ביובש) ריגושים.
איברהים: כן, זהו-זה: "ריגושים". כולם פה ריגושים, מלא
ריגושים, הדיבורים הבגדים, החברים, העבודה, הלימודים, העיתונים
הכול בשביל ריגושים. ואת רוצה אותי עוד אחד בריגושים שלך, את
חושבת שמספיק להזדיין עם ערבי בשביל לדעת אותו, בשביל למכור
את הנשמה שלו לשטן. אז את יכולה לשים אותו במחסן של הריגושים,
אבל כל מה שאת יכולה לדעת עליו זה שהוא נתן לך לגמור ולא חנק
אותך בסוף- ואת יודעת למה? את לא שווה את, את לא שווה שאני
ילכלך את הידיים עם פצעים מעבודות שחורות בדם של זונה אחת שבטח
יש לה איידס.
אלה: איידס! (צוחקת)
איברהים: תשתקי את! את רוצה לרקוד דבקה, ריקודי בטן, שירים
מזרחיים, ואת חושבת שאת מבינה משהו?! מה זה ריקוד בטן בשבילך?
את עושה עם התחת שלך סיבוב בשביל למשוך את הכלבים. בשבילך זה
גם ריגושים וזיונים. אצלנו זה בא מלמטה, באדמה, ברגליים, וזה
עולה עם קללות ויריקות, בלי ריגושים, ואין אפילו סקס. זה כל
הסוד שגם תמותי ולא תוכלי להבין גם אחרי שתשכבי עם ארמיה של
ערבושים אז...אז...
אלה: דבר, דבר, מה אתה מגמגם.
איברהים: אני מדבר ואת תשתקי! הריגושים, כל הריגושים שלך,
גברת, זה הכול בא לכם מ... מאוקספורד, זה קולוניאליזם, זה...
זה פטרוניזם,
אקסוטיזם, זה ריגושיזם.
אלה: (צחוק חד) אי-בר-הים! אתה מבריק, השתינו עליך?
איברהים: (סוטר לה) זה יפה שם, הא?! זה עם דשא, והרכבת יוצאת
בזמן, ועם נימוס וזה הכול עומד על מזבלה וואחד גדול שקוראים
לו: התרבות של המערב.
אלה: היית מת להיות חלק ממנה.
איברהים: גם את היית מתה.
אלה: מה אתה אומר!
איברהים: הכול פה זה כאילו, כולם פה כאילו מערביים. אבל גם
במזרח אתם כאילו, אז מה יש פה? - ממזרים עם שקרים גדולים ככה,
והרבה הרבה שקרים קטנים. הולכים בסטייל ניו-יורק ורוקדים בטן
ביום העצמאות,
וזה הכול דאוין גדול, מה שקוראים "לוונטיני", זאת אומרת מזרחי
עם
דאוין של אוקספורד. אבל את, אין לך מזל: גם ממזרה וגם זונה.
אלה: תודה רבה. (קמה וניגשת לכיור)
איברהים: כן, אני חושב שהיום גמרנו.
אלה: (מוציאה את הסכין שעל קרש החיתוך ומגישה לעברו) אל תשכח
את זה.
איברהים: (הוא מופתע, רגע של מבוכה ומתח) הסכין, נכון, עוד לא
שטוף. (הוא לוקח את הסכין ושוטף אותה) דבר אחד בטוח יש לך, זה
זיכרון. (מגיש לה חזרה את הסכין נקייה) - מתנה.
אלה:  זיכרון ! זאת המילה! (נועצת אותה בבטנו בתנועה
אימפולסיבית. הוא מתמוטט במקום. מוזיקה. האור מחשיך ומתמקד
עליה. היא מבוהלת והמומה)
אני זוכרת יום אפור, גשם, רסיסי חיים, אדמה חרוכה. אני זוכרת
כאב.
אני זוכרת דמעות.
(האור נחלש והולך)

                                            חושך







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תמיד תהיתי אם
אלו הכותבים
שמוסיפים את
הערות השוליים,
או העורכים.

אם אלו
האחרונים, סתם
שתדעו, 5433
יצירות מחכות
לאישור.



המחכה לאישור
מטעם משרד
הגוויה


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/10/01 12:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל לורנזו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה