תוך שש דקות,
חיים שלמים נהרסו.
בלי חרטות הוא חתך בגופה תשעה חתכים -
שאולי בתזמון אחר, היו נראים אחרים.
דם כטיפות נוטפות מגופה העירום
שוטפות רצפה לבנה,
לצבעי כלנית - בשיא פריחתה.
הוא עומד מעל,
חיוך עם עיניים דומעות.
מעלה זכרונות ישנים.
זוכרת היום בו שכבנו מחוץ למפעל?!
כבר אז תכננתי את הסוף האדום.
הביט בה מבט אחרון מאוהב,
הבטיח לעצמו שיום עוד יבוא,
ובו יסלח על בגידתה.
. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.