אני נוסעת, ולא אכפת לי מכלום.
רק להידבק לחלון הקר
להביט על הנוף שזורם, כמו הימים
ויעברו רק שעות
והגעתי.
והתרמיל כ"כ קל, והמטען שלי לא.
ובעצם לא נסעתי, תמיד הייתי.
והנוף יישאר שם שאחזור.
והדרך קצרה.
שחזרתי, המטען נאבד לי
ונישאר רק התרמיל
ודיסק אחד,שמאוד אהבתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.