והוא עשה ימים כלילות,
לילות כימים,
לא עצם עין, לא נותרה בו ולו אוושה יחידה,
לא מיתר ולא תא ואף גרעין תא שלא נבדק ונסרק עד תום.

הוא נאלץ לוותר על הכול, כל מה שהיה לו,
הוא מצא עצמו נמלט נרדף ומתחפש לאסיר קופץ מגשרים,
מטפס על הרים
ומסתכן בצלילה לנקיקים עמוקים כעומק הגיהינום.
הוא התחבט, התלבט,
התמוטט פעמיים ונחת על ארבע כמו חתול.

כיונה הנביא, אשר זעם ורתח,
נבלע והוקע מבטן זרה ומכוערת להחריד,
כך הוא הרגיש ונשמתו צללה כאבן אל פי הבאר...
כמו דמות הוליוודית,

הוא הילך סהרורי
ברחובות נטולי נשמה, גשומים ואפרוריים,
כמתאבק שנאבק על חייו וזהו הקרב המכריע שלו.

הוא כרע מעל אסלות וביבים,
ונשמתו לא הוקאה החוצה,
מפני שכזבוב טורדני על האף,
ישב לו הדחף לאבד נפשו ולא לדעת יותר דבר.