נעלמת בין כולם, כי הרבה אנשים הולכים ושבים. אני לא יודעת מה
קרה, אבל מצאתי את עצמי במטבח, חותכת ירקות. שמעתי רעש. אני לא
יודעת מה קרה, אבל מצאתי את עצמי רצה במסדרון מלא דלתות שחורות
מבריקות, מחפשת. את מה אני מחפשת? מי אמר שאני מחפשת? מה אני
עושה פה בכלל? עוצרת. ממשיכה לרוץ, לחפש... פותחת דלת. נכנסת.
מחטטת במגירות. על הקירות תמונות. כמה תמונות? מי צריך כל כך
הרבה תמונות? שוב אנשים הולכים ושבים. אני נעלמת בין כולם. אני
לא יודעת מה קרה, אבל מצאתי את עצמי לידו, אהובי שלי, שניצב
לידי. מה הוא עושה כאן? הוא מחזיק לי את היד. המון אנשים
הולכים ושבים. אהובי ואני, החיבור האמיתי, אנחנו נעלמים בין
כולם. אני לא יודעת מה קרה, אבל מצאתי את עצמי במיטה שלי, בחדר
שלי, בבית שלי. אני לא יודעת מה קרה, אבל אני חושבת שזה היה
חלום. אני חושבת. חזרתי לישון, אני לא יודעת מה קרה, וכנראה
שאני גם לא אדע. אהובי שלי, אתה רק חלום?