ענבל דרו / אי שם |
כשאני נרדמת
ארובות העין נרטבות מדמעות הפיהוק.
רגע
אלו לא דמעות הפיהוק זה
שלג ו
קול גבוה נמוך מלווה את הקור עד סף בדידותו
אני
מחכה על מדרגה אבל אתה לא
מעיר אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|