איפה האור שתמיד לצידי כשאני נופלת
איפה הוא עכשיו כשאני לבד?
והדמעות זולגות על הלחיים כאילו אין להן סוף
אין להן סוף
מרגישה... שהכל מתפורר לי בין הידיים
כמו חול שעף ברוח
ואם הייתי יכולה לחזור לאותה נקודה
שבה הכל היה ורוד... הייתי יודעת...
 
שרגעים של חולשה רגעים של אימה רגעים של סבל
מתערבבים לנקודת שבירה קטנה בלב שלי
זה לא אומר שהתקווה עזבה... היא רק מחכה
שאמצא אותה... לבד...

פתאום השמיים נראים לי קודרים כשלכולם
הם עדיין כחולים... מתי יעלמו העננים?
והחיוך שעל פני הוא חיוך של כאב...
אף אחד לא יודע שגם לי יש...

רגעים של חולשה רגעים של אימה רגעים של סבל
מתערבבים לנקודת שבירה קטנה בלב שלי...
זה לא אומר שהתקווה עזבה... היא רק מחכה
שאמצא אותה... לבד...