היא ניקתה את כנפיה השבורות החליקה את ידה העדינה הלוך ושוב על
הכנפיים השבריריות היא ידעה שלא תוכל לעוף יותר. זו הייתה שעת
דימדומים קולות קטועים של עורבים תנים ויצורי לילה אפלים נשמעו
ברקע- היא לא פחדה. לאט לאט היא התרוממה פתאום הרגישה היא רעד
וכמעט שמעדה אבל התעשטה במהירות והחלה פוסעת בקו הדק של החוף
בצעדים שמדמים רקדנית - רקדנית צולעת הלכה היא אל ההמשך שנראה
לה כל כך שחור - כל כך טוב. פיה קטנה ורזה שפתיים עבות ועיינים
גדולות בצבע ירוק עז משולב בצהוב רקום בצורה של אש משלהבת עיני
נמר סדוקות אחרי שנים של דמעות , שערה השחור והקצר נראה פרוע
קשה היה לנחש קשה היה לראות אבל זו הייתה פיה. על כתפה הופיעה
צלקת שני קווים אדומים שמשתלבים ויוצרים להבה סימן שהיה ידוע
שמסמן על רגשות - פחד, שנאה, אהבה, מוות, חיים, עצב,
אופטימיות,אושר... הכל השתלב על כתפיה הצרות. הסיפור של אותה
פיה התחיל בעולם אחר שונה ונגמר פה בעולם שלנו שבו היא נשארה
לבד בו היא נשברה - פה היא נפלה.

כן, זה סיפור ממש קצרצר ואולי מוחמץ פה איזה המשך או לפחות
עלילה קצת יותר מובנת. אבל בשבילי זה מסתורי ומעיד הרבה על מה
שהרגשתי באותה תקופה. ישן וטוב