...צפתי לי בכיף ברחם של אימי, הכל היה סבבה, באמת, קבלתי
אויר, אוכל, מוסיקה קלאסית.
הייתי מחובר לטבור, הכל קבלתי בלי להתאמץ, רציתי אז תקעתי נוד,
אף אחד לא אמר לי שמסריח. הבועות עשו לי אפקט ג4אקוזי. חיטטתי
באף, השתנתי מסביב, שתיתי את ה"מסביב", היה נפלא.
הסתובבתי כמו בחוסר משקל, כמו אסטרונאוט. אז מה עם הכל היה
שחור ורטוב, אהבתי את זה. רטוב חמים ונעים.

בהתחלה, היה ניכנס לי לרחם, איזה "אורח" עם "כובע טמבל", אז
נשכתי אותו, הבן זונה השפריץ עלי איזה נוזל לא מוכר ושמעתי
קולות חבל על הזמן, "אההההההההה..." "אוווווווו..." "בואי, תני
לי, כן כן כן כן אחחחחח אךךךךךךך..."
"אני מתה...", "אני מתה..."  חגיגה לא מובנת, היא מתה, אבל
צועקת תן לי עוד!!! תן לי עוד!!!
בטח שלא רציתי לצאת לעולם מוזר שרוצים למות וצועקים תן לי
עוד.
בקיצור, יום אחד אני מרגיש משהו מוזר, המים שמסביב מתחילים
להיות רדודים ופתאום יש איזה נקודת אור בקצה הממלכה שלי והופ
איזה זוג אצבעות ניכנס פנימה וצעקות אי, אי, אי, אי, נבהלתי
נצמדתי לדופן הרחם ושקט השתרר.
אחרי זה עוד הפעם אי נוחות, כל הרחם לוחץ אותי מכל הצדדים ואין
לי לאן לברוח ואני נדחף לכיוון האור ומה זה כואב לי, ממש כואב
והמים כולם נעלמו, נהיה לי קר, עשיתי מיד פיפי וגם קצת מהיותר
גדול. ואני שומע קולות של אנשים שלא מכיר, וצלצולי מתכת שלא
מזהה והאור נהיה ממש מסנוור.

אני נדחף החוצה ע"י קירות הרחם, ממש כואב לי, לוחץ לי, אני לא
רוצה ללכת בכיוון האור אני רגיל לרחם שלי אני אוהב את הרחם
שלי, לא רוצה לעזוב אותו ואז ממש נהיה צר לי והראש נדחף קדימה
לכיוון הפתח המואר, כאב לי בעיניים מהאור, חבל הטבור הסתובב
סביבי, חונק והראש נמעך לי באיזו דופן לא ברורה פתאום
טראחחחחחחח דחיפה חזקה וצעקות, "חזק, חזק, תדחפי, תדחפי חזק,
הנה הוא יוצא..."
ואז בעוצמה רבה הראש שלי עף החוצה מהרחם והצוואר שלי נהדק
באיזה פתח שממש חנק אותי, למזלי האוויר היגיע מהטבור אז נשמתי.
לפתע ידיים חזקות משכו לי בראש. אתם מבינים? בראש? למשוך לבן
אדם את הראש?! חשבתי שאני מאבד אותו, הכתפיים נמתחו לי כמו
קפיץ, התנגדתי, לא נתתי להם למשוך אותי, אבל הם הידיים בשלהם,
מושכים וכל הגוף שלי טס החוצה ואני מוצא עצמי תלוי עם הראש
למטה, רגלים למעלה, מרביצים לי בישבן והכי גרוע, אין לי אויר
אין, אין, אין............אויר.......
נבהלתי נורא, בחיים לא הרגשתי ככה, בחיים ואני יש לי ניסיון
חיים, לא פראייר.
קבלתי מכה בישבן כל כך חזקה שצעקתי מכאב ואז פתאום נכנס לי
אויר לפה, לא מהבטן והאור הכה אותי בעיניים שוב, גיליתי שאני
יכול לקבל אויר מהפה והאף, כל העולם מסתובב סביבי, אני מאבד
שיווי משקל, לא מבין בכלל מה עובר עלי
מביט למטה, משכיבים אותי על איזו בטן רכה ודוחפים לי איזה בשר
לפה ומשם יוצא נוזל לבן, כמו ההוא שהיה קודם, אבל בטעם אחר,
טעים דווקא, רוצה עוד ומנגבים אותי, אבל אני אוהב להיות רטוב,
אוהב חושך, אוהב להפליץ ולעשות בועות אוהב לפתוח את הפה
ולהשפריץ מים על הבטן.
ממש לא נעים לי כאן לשכב עם איזה סמרטוטים שמחממים אותי.

אז אחרי שיצאתי ככה לעולם, בכאב, עצבים, וזעם על מה שהיה ולקחו
לי,
פלא שאני מסתובב עצבני מאז, 38.5 שנה ואני חולם על אייך שלקחו
לי את גן העדן.
לא שאלו אותי בכלל מה אני רוצה, חזירות כזו...
לא פלא שאני עדיין בגילי מוצץ פטמות, מלטף שדיים, מלקק את
המקום ממנו באתי, מה קרה לכם? מתגעגע
ולפעמים אני מכניס איזה איבר ארוך כזה שיש לי, לבדוק מה מצב
הרחם, לדעת שיש לי עדיין מקום בטוח לברוח עליו.
איזה באסה, איזה חיים??????!!!!!

הנוסע השמיני