|
אדם בשכחת הזמן הולך
על רגשות של תום וכוח הוא ביד רמה מולך.
מדחיק את המותר ומתערבב עם האסור
משתעבד לריח דופי כמהות פועל מסור.
מחפש אחר האגו, מלקט את זיק אושרו
בתבנית נפשית של דווי מעצב הוא את חסרו.
המיית טבעו נשכחת ומדהה את בזיק אורו
כמו שעץ זלזל ברוח אט מניח לנשרו.
בתוכו רוצה מפלט מיסורי מצפון ומוח
וכורה לו גוב גדול להשלכת תחושת הנוח.
בהיתקלות עם האמת צומח בין רגליו זנב
ואף עליו להתלבט לאיזה קו נושאות עיניו.
רק במגע של יד ויצר מעצב ביטוי אמת
כי בשעת דיבור וקשב הגוון נחשב למת.
המילים טבולות בדם של שאיפות וחששות
מתחבטות בשביל הסבל של מסע הרגשות.
בניסיון כקוד מוצפן לפענח את חייו
הוא מבזבז את הון הנפש אך תמיד נשאר חייב.
בתוך יציקת תבנית הוא משתכנע לגלות
שיכול רק להשפיע בשינוי המעלות.
אדם בשכחת הזמן נבלע
להארות תוגה וכעס הוא לעיתים לבד ניקלע. |
|
|
למה לאביב גפן
טוב ולי לא?
שמואל
איציקוביץ' לא
מבין מה פירסום
עושה לאנשים.
כי הוא לא
מפורסם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.