[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור דיס
/
מוסיף דעת מוסיף מכאוב

נולדתי מרחם אימי בשם ג'וני, חשבתי שכל החיים אני אהיה עטוף
באותה בועת מים וחום מגינה שסיפקה לי מזון במשך תשעה חודשים.
ולמרות שלעתים היה משעמם תמיד ידעתי שאפשר לדפוק בדלת או לבעוט
בה וקול תומך ומגן יענה לי, אותו קול שאחר כך התברר לי שהיה של
איזו מפלצת אדומה שמוציאה אותך מאיזה חור שחור ועוד צועקת עליך
שאתה מעז לצאת החוצה.

הייתי ילד תמים בשם ג'וני, חשבתי שכל העולם חייב לאהוב אותי
ולתת לי רק מחמאות כי אימא שלי חושבת ככה ואומרת לי שאני הילד
הכי חמוד והכי יפה בעולם, אז למה רק אתמול קיללו אותי שני
ילדים בגן וקראו לי מכוער.

אז הייתי נער קצת פחות תמים וחשבתי שהנה אני יודע הכול וגם
כשקראתי בספרים וראיתי בסרטים שלא משנה איך אתה נראה מבחוץ אלא
מבפנים, הסתבר לי שבתיכון ''WEST BEVERLY HILLS'' בו למדתי עד
גיל 18 לא רק שהמשפט לא עובד אלא שבמילון בספרייה אף מצורפת
המילה ''חנון'' אל ההגדרה שלו. בהפסקות תמיד הלכתי לבדי,
מתבונן במעודדות החתיכות שמסתכלות על שחקני הכדורסל והפוטבול
השריריים שמחטיפים לי מכות כי חשבתי שכולם צריכים לאהוב אותי
כי אימא אמרה.
כנראה שלא למדתי בשיעורי הנדסה שבשביל להתקבל לחברה צריך
מרובעים בבטן, משולשים בגוף, משושים על הצוואר, מעוינים על
הלשון ופסים בפה, ואסור שיהיו לך עיגולים על העיניים, משבצות
על החולצה ומלבנים על השיניים. אז עכשיו הייתי גם תמים וגם
חנון.

יום אחד, כשהגעתי לגיל 18, אימא המליצה לי להתגייס לצבא
הישראלי. גם בגלל שאני יהודי וגם בגלל שהיא הייתה מתנדבת
בקיבוץ ''נחשונים'' לפני עשרים וחמש שנים, והיו לה זכרונות
טובים משם. אז נסעתי, כי למרות שהייתי תמים וחנון גם רציתי
להתקדם בחיים.

הייתי יוני הישראלי התמים וחשבתי שאם אני אהיה לוחם בתותחנים
הבנות יעריצו אותי ויראו בי גיבור, מה גם ששמעתי שהחיילות
הישראליות הכי יפות בעולם ושהן נותנות. רק לא הסבירו לי
שהחיילות היפות מסתובבות בין טייסים ומלחים שחוזרים כל יום
הביתה, ואל התותחנים מביאים את השאריות עם המדים שנמדדו על פי
מידות של אוהלים.

חשבתי שלוחם זה רק תואר ולא חשבתי שבאמת צריך להילחם ולהסתובב
כמו צאן לטבח אי-שם באזור שנקרא לבנון. הבנתי את זה בסוף
השירות, כשעשיתי ספירת מלאי בגוף שלי ומצאתי רק שמונה אצבעות,
שבע עשרה צלקות, עשרים שיניים ועין אחת.
הייתי יוני התמים, החנון והנכה.

כל זמן שירותי בצבא התגוררתי בקיבוץ נחשונים, אותו קיבוץ מהולל
שאותו הזכירה אימי בחום כל כך הרבה פעמים, אותו קיבוץ שבו היא
חלבה פרות, הכינה ארוחות, ניקתה אורוות, גזזה כבשים ונתנה
מדבשה לגברים, כך התברר לי לאחר מכן מאחד החברים בקיבוץ.
מסתבר שלא היה אחד שלא טעם ממטעמיה של אימי היקרה ולא פגש את
אותו חור שחור שממנו כל כך לא רציתי לצאת. פתאום הבנתי שלא רק
שיש לי אימא רמאית שהנחילה לי תיאורית עולם שקרית לחלוטין, אלא
גם שרמוטה שהזדיינה עם כל הבא ליד.
הייתי יוני התמים, החנון והנכה, עם האימא הרמאית והשרמוטה.

וכשכתבתי את כל הסיפור הזה חשבתי שזה יספיק לי בשביל לעבוד
כקופירייטר בחברה מובילה, אבל עוד כשחיכיתי בתור לראיון העבודה
ראיתי בחורה חתיכה שנראתה כמו אחת מאותן מעודדות שהיו לי
בתיכון, יוצאת מהמשרד של הבוס ומנגבת את פיה כשמאחוריה חיוך
רחב רובץ על שפתותיו של הבוס.
ראיתי בחור שכנראה למד הנדסה כמו שצריך כי היה לו משולש בגוף,
מרובעים בבטן והרבה פסים בפה, שמהבעתו המרחפת ניתן להסיק כי
הגיעו כבר למוח. הבוס הסתכל לי בעין האחת שנותרה לי וישר סימן
איקס על הדף. אחרי שנוכח לדעת שאין לי שום קרבה משפחתית
ושהרקורד שלי בתחתית הוא סימן עוד שני איקסים, העביר עליהם קו
אחד והכריז שיש לו שלושה בטור ושהפסדתי במשחק.

בשנתיים הבאות כבר הספקתי ללמוד על העינויים של השב"כ, על
השוחד של הנשיא, על האונס של הכורדי, על היריקות של הטבחים
בתוך המרק שלי, על חילול גופות החללים בצה"ל, על נטיותיו
המיניות של החבר שלי, על בגידותיה של החברה שלי, על הפדופיליות
של מזכיר הקיבוץ, על היעלמותם המסתורית של הכלבים באזור והסיבה
לכך, על מי מבין חברי הקיבוץ הוא אבא שלי ומי מהם אח שלי,
וכמובן על אי-השפיות שלי, שבגינה אני יושב פה, קשור כולי למיטה
בגהה ומספר לכם את סיפור חיי - סיפור חייו של ג'וני התמים
והחנון, הנכה והמשוגע
.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקרוב תצא הצגת
יחיד בהשתתפותי



האיש האדום בצד


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/06 8:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור דיס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה