בוכה יותר מדי, בוכה בשביל שנינו!
הדמעות זולגות ופשוט לא רוצות להפסיק.
הלוואי והיה המתג שכל פעם את הדמעות מדליק, לפחות ליום אחד,
לפחוד לשעה.
כל מה שאני רוצה- זה שלא תראה אותי בוכה!
סבלת מספיק, את זה אני יודעת -
אני כל כך מצטערת! אני משתגעת!
הכאבתי לך די, ואפילו בכית, אני כל כך מעריכה את כל מה שעשית!
מפחדת כל כך מכל מה שקורה!
מקווה שאולי התקשרת!
אני אוהבת אותך, רק אל תבכה, כי אני בוכה בשביל שנינו!
עזבתי אותך, ללא מבט, פחדתי להתבונן בעיניים!
הלכתי, ניסיתי לא ללכת לאט, וילד לא התאפקתי - הבטתי שוב
לאחור, אל פניך העצובות, בחושך השחור!
ואז שוב כמו מתג מקולקל!
עוד דמעה זולגת!
הלב שלך נפל!
למה השפתיים פתאום דקרו כל כך?
למה הלב התכווץ?
למה שוב אני ממשיכה לבכות והראש מלחץ מתפוצץ?!!!
מתי יהיה סוף? מתי זה יגמר?
מתי זה יקרה ובוקר אחד אתעורר!
אתעורר לגלות שהכל היה סיוט, ושעכשיו ממשיכים החיים, שאולי
במקום הדמעות שמציפות, יציפו אותנו חיוכים?!!!?