גרסת אולפן

יושבים לי שני מסוממים
מאוהבים כמו בסרטים
מאמינים באלוהים
כזה, כאילו..
והשיחות על החיים
זורמות כמו מים מלוחים
בשני ברזים די ישנים שכבר החלידו
מקשיב היטב למתרחש
ובנתיים סם לוחש
עולה מייד כמו גל גועש
אל העיניים
ושום יאסין ושום שרון
לא יהרסו ת'הגיון
שזה אולי הפתרון- לבנתיים..

זמן עובר חלפה עוד שנה
וכלום לא עוזר וכלום לא השתנה
יכול היה להיות אחרת
אם רק הייתי ראש הממשלה

אז היא אומרת החיים
הרבה יותר מידי קצרים
אז מה כבר רע בקצת סמים, ובלברוח
אולי שניהם בכלל צודקים
כי החיים גם כך דפוקים
בסוף הרי כולם מתים - עולים אל ה ש מ י י ם
ואין סיבה להאבק, המינוס הענק חונק
ומהצד יושב שותק
ובנתיים..

זמן עובר...

רואה אותם כבר בני 80
ספק בכלל מאוהבים
שניהם יושבים בחיתולים על המרפסת
לברוח הם כבר לא יכולים
אולי רק לקופת חולים
בסוף המציאות תמיד תופסת

זמן עובר...