ברחובינו הצר גר אדם אחד מוזר,
הוא יושב בביתו ולא עושה דבר.
מדי יום הוא הולך לחתום בלשכה,
כבר שנתיים שהוא מחוסר עבודה...

ורק חלום אחד שומר הוא בלבבו,
מתי יוכל כבר לפרנס את משפחתו.
בכפיו להם יביא, את כל מה שהיו צריכים.

והוא יושב ומחכה לו,
כבר חודשים שהוא הומה לו,
הוא מיואש כי כבר נדמה לו,
שלעולם לא יגיע היום...

במדינתנו הקטנה יש המון ילדים,
שללכת לבית-ספר הם לא יכולים.
אין להם לא מחק, עפרון או ספרים,
ובקושי לקנות מזון הם יכולים.

ורק דבר אחד כולם-כולם רוצים,
לחיות באושר עד מאה ועשרים,
מה חבל שאין הם יכולים,
סוחבים בקושי את החיים.

והם יושבים ומחכים לו,
לנס גדול שאולי יקרה פה,
אולי יבוא מישהו שאכפת לו,
מתי כבר יגיע היום...