בימים אלו, כאשר שואלים אנשים מהי האהבה הם אומרים: אהבה היא
דבר מסובך. דבר אשר מצריך מחשבה. אהבה היא בלבול ותוהו. היא
דבר חיובי או מילה חסרת משמעות. רבים טוענים שכדי שיהיה קשר
חזק בין זוג צריך אהבה, אך האמת היא שאף אחד מאנשים אלו אינו
יכול להסביר מהי האהבה הזאת. הם זקוקים לדבר שיחזק את הקשר
שלהם אך דבר זה הוא לא בהכרח האהבה. קשר עמוק והבנה הדדית אשר
מוגבר על ידי קשר פיזי, אולי זהו הקשר האידיאלי, אך כיום -
בעולם ההפכפך של ימינו - האהבה היא דבר הפכפך ובוגדני, כמו
דקירה בגב שבאה והולכת בתדירות שבה צלו של אדם מופיע ונחבא.
ובאי ידיעה כזאת של דבר שבא והולך מתי שבא לו, עלינו לשאול את
השאלה - מהו דבר זה שאנו פוגעים בו? מהי האהבה?
עכשיו, כדי לענות על שאלה זו נחזור אחורה אל העבר ולמה שכבר
נהפך להיסטוריה. לאורך ההיסטוריה נגלה פרטים חשובים על
האבולוציה של "האהבה". בעבר גברים ונשים היו שונים בדעה ושונים
במחשבה - הגבר עבד בשדות או במשרדים והאישה טיפלה בבית
ובילדים. לפני או אחרי הנישואים גברים ונשים היו שונים לגמרי
במנטליות ובתפיסת החיים שלהם, וכדי להפגיש שני מינים זרים אלו
היו משדכים אותם המבוגרים המבינים אשר כבר עברו את שלב
ה"חיפוש" בחייהם וכבר הגיעו לשלב שבו הם יודעים לכאורה הכל על
החיבור בין גברים ונשים, ולעתים "ידיעתם" בנושא השידוכים
התנגשה עם רצונם ולכן יש ששידכו בעד כסף או ייחוסים טובים יותר
- האהבה אף פעם לא הובאה בחשבון. העניין היה רק ב"קח ותן", סחר
בזוגות שבו ההורים שלהם מקבלים את השכר. כמו הגבר שנותן לזונה
כסף בעד שירותיה, מבלי לחשוב על הקשר שיכול היה להיות בינו
לבינה. ולאורך ההיסטוריה הכתובה דברים נכתבו ישירות וללא רגש
וכן גם הקשרים שבין גברים לנשים. שכן נכתב רק שהם היו נשואים
או גרושים - אהבתם לא נמצאת על הכתב... אז מהיכן הופיעה האהבה
הזאת? היא לא נולדה מעצמה כמו שיש הנוטים לחשוב. אדם לא אהב את
חווה, הוא פשוט חי איתה. ובכן, האהבה והצבע שנוספו לעולם הכתוב
באו ממשוררים ומסופרים דווקא. הם שכתבו את ההיסטוריה דרך
ראייתם הרוחנית ויצרו היסטוריה מחודשת. ובגלל שאנשים כל כך
נתפסו לעולם הזה שנוצר על ידי הספרות הכתובה, הם החלו להאמין
בה, שכן כאן הוצג עולם קליל יותר ממה שהכירו. החיים תפסו גל
חדש של צבע אך המציאות לא השתנתה. נכתבו סיפורים "מציאותיים"
על גברים ונשים שפשוט התאהבו במבט אחד, בלי להפוך את הנשים
בסיפור ל"זולות". נכתבו סיפורים על אהבות שנמשכות לעד. אפשר
להתייחס למעשיהם באופן חיובי, שכן המשוררים הוסיפו צבע לחייהם
של הסובבים אותם. המשוררים אף הוסיפו צבע ועניין להיסטוריה כך
שיהיו אנשים שייהנו לקרוא בה. אך יש לשים לב גם לסכנה שהם יצרו
- בבואת עולם שתתנפח עד למימדים ותייפה את העולם, אך במוקדם או
במאוחר היא תתפוצץ ובכך תמיט קלון על אלו שממאמינים בה.
ובהקשר של האהבה ישנה גם הרומנטיקה שנוספת אליה כחלק בלתי נפרד
ואף הכרחי כדי לשמר אותה. הרומנטיקה הייתה אמנם צעד קרוב יותר
אל המציאות אשר אינה מסתכלת על בבואת האהבה כמושלמת אלא כדבר
שצריך להשלים אתה. אך עצם המושג הזה - רומנטיקה - הוא פסול
מעיקרו, שכן הרומנטיקה הינה תקופה בגרמניה של סוף המאה ה-18
ותחילת המאה ה-19. תקופה של משוררים וסופרים חולמים, אשר מילאו
את יצירותיהם בבלבול ובאי הסדר של החיים, מציאות רחוקה מזו של
האהבה. הרי זה מין שקר של הלב שהמשוררים יצרו לעולם.
ובהמשך, במאה הנוכחית, קיבלה האהבה מימד נוסף שהגדיל את השפעתה
פי כמה מונים - הקולנוע. הקולנוע וכן גם הטלוויזיה, אשר באה
קצת יותר מאוחר, שיוו לאהבה מראה שנון ואמיתי. אך מראה זה מטעה
יותר מהאהבה הכתובה, כי כאן הוא לא היה כלי לשיפור חייהם של
בני העם אלא כלי לעשיית רווח. ואמנם למרות שהמטרה התעוותה
מספרי הצרכנים רק גדל (אך זה גם בעקבות הגלובליזציה). עם הופעת
הקולנוע האהבה התפשטה יותר בקרב אנשים, שלאחר זמן לקחוה כמובנת
מאליה. הקולנוע שכנע את העולם באמיתות הפנטזיה, והוא בעצם
אשליה בפני עצמו. בשנות ה-30 וה-40 רווחה האהבה על המסך, הופצה
הגישה של"האישה הקלה להשגה" ו"האהבה הקלה". הייתה זו הססמה
'אושר=אהבה' שקבעה את הגבולות. ונראה שהבימאים בקולנוע הסתכלו
כל יום במראה והוציאו את כל הרגשות החיוביים ואת כל הפנטזיות
שלהם כדי להכניסם לסרטים, בהתעלמם מעגמות החיים. כאשר וולט
דיסני הוציא את סרטיו המצוירים, גם הוא הצטרף לבימאים שהפיצו
את אשליית "האהבה הקלה" ואף את "האהבה הנצחית". אלא שוולט
דיסני היה מסור לקהל צופים שונה בהחלט, שכן הוא כבש את לבבות
הילדים, כך שלבסוף אנו מוצאים את עצמנו במציאות מבולבלת שבה
האושר לכאורה ניתן להשגה. ואמנם מה שאנשים מחפשים הוא אושר, אך
תלוי איך הוא ניתן להם, אם באשליה רגעית שמתכלה בחושך ואם
בספרים שמאירים עולם של אשליות אשר נגמר בנקודה הכתובה.
לכן הנני בא לומר שבעולם הזה ובמציאות הזאת, העולם איננו כפי
שהוא מופיע אצלנו הסופרים, המשוררים והבימאים. האהבה אינה כמו
שהיא מופיעה על הבמה, אשליה נעימה שמסתיימת בטוב. ואם תשאלו
אדם בור אשר אינו יודע מהי אהבה הוא יענה כמו שנאמר לו; אז הנה
אמרה חדשה לאוסף: "האהבה איננה, היא אשליה ולאשליות אין סוף
טוב!" לכן צריך להיזהר כשנוגעים באהבה הזאת, כי בסוף... אין
לדעת מה יקרה בחיים.